יונתן פרויס / שתי התרשמויות של צופה מרחוק (על המונדיאל, בהשראת הספר

יונתן פרויס / שתי התרשמויות של צופה מרחוק (על המונדיאל, בהשראת הספר "אדם בחלל" של דרור בורשטיין)

17.10.2018

כבר שבועיים אני נתון תחת השפעתו של הספר "אדם בחלל" שכתב דרור בורשטיין ושיצא לאור לא מזמן– הרהורים של אדם הצופה בכוכבים. בדרך כלל מכנים אדם בשם "אסטרונאוט" כאשר נדמה כמרחף בעולם אחר, אדיש ומנוכר למה שמתרחש בעולמם של בני האדם על שיגיונותיהם. לדרור בורשטיין הצפייה ברחוק ביותר- בכוכבים, ובזעיר ביותר- העולם המיקרוסקופי, אינה גורמת לניכור והתרחקות אלא דווקא לראיה הומניסטית ולתובנות הנוגעות לעולם האנושי. הוא נע הלוך ושוב בין הרחוק לאין שיעור לבין הקרוב ביותר אלינו ולליבנו. ההתבוננות ביקום אינה מבטלת את הקיום האנושי אלא שמה אותו בתוך פרספקטיבות חדשות שדווקא מדגישות את פלא היותו.
יונתן פרייס על ספרו של דרור בורשטיין ״אדם בחלל״ ועל המונדיאל, בלוג ״דברים דוממים״.

המשך קריאה

תמיר להב-רדלמסר, 1953-2018

תמיר להב-רדלמסר, 1953-2018

14.10.2018

חברנו הצלם, המשורר והמעצב הגרפי תמיר להב־רדלמסר מת בשבוע שעבר בגיל 65. תמיר עיצב את העטיפות של בבל בשנים הראשונות לקיומה. בין שאר יצירותיו, ספריו והישגיו, הוא גם ייזכר בזכות עיצובם של כותרים בלתי נשכחים כמו ״דור X״ של דאגלס קופלנד, ״מתומן״ של קורטאסר, ״סיפור העין״ של בטאיי, ״אלטנוילנד״ של הרצל, או ״הדברים״ של ז׳ורז׳ פרק. 
יהי זכרו ברוך.

המשך קריאה


אדם קירש / מישל וולבק כתב על דיסטופיה מינית. הסיוט שדמיין מתממש לנגד עינינו

אדם קירש / מישל וולבק כתב על דיסטופיה מינית. הסיוט שדמיין מתממש לנגד עינינו

05.10.2018

בעוד שוולבק תמיד היה דמות שנויה במחלוקת — נערץ בשל הפרובוקטיביות שלו, דחוי בבוז בשל גסותו — התברר כי כתיבתו ניחנה בכושר נבואי יוצא דופן. בתקופה שבה הספרות נדחקת לשולי החיים הציבוריים, הוא מציע תזכורת נוקבת לכך שסופרים יכולים לספק תובנות חברתיות שמלומדים ומשכילים רבים מפספסים. וולבק, שעבודתו ספוגה באכזריות, מרירות ורגשנות, הבין מה פירוש להיות אינסל הרבה לפני שהכרנו את המונח הזה.
אדם קירש על מישל וולבק, ניו יורק טיימס והארץ

המשך קריאה

'ספר מעורר מחשבה, מרתק, פותח צוהר לעולם לא מוכר. ספר שיישאר עוד הרבה זמן.

'ספר מעורר מחשבה, מרתק, פותח צוהר לעולם לא מוכר. ספר שיישאר עוד הרבה זמן."

11.09.2018

עד סופו של הספר תחזור ותעלה השאלה – על מה ולמה? על מה המלחמה? על מה המאבק? מה קורה כשהמאבק נגמר? האידאולוגיות לעולם אינן מנצחות; כל אידאולוגיה שואפת אל הקצה הטהור שלה, ואי אפשר באמת להגיע אליו. כי מלחמה אינה משחק סכום אפס. מלחמה היא משחק בו שני הצדדים, מנצח ומנוצח, מפסידים.
אלה יווניה על ״האוהד״, ספרו של וייט תאן נוון

המשך קריאה


״פתח גדול מלמטה״ היה גבוה וטוב בתשע״ח

״פתח גדול מלמטה״ היה גבוה וטוב בתשע״ח

11.09.2018

 בין הפרידה מקאיה נתניהו וחגיגות ה-70 לישראל, ספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, זוכה פרס ספיר תשע״ח מככב בוועדת המדרוג השנתית של מוסף הארץ.

המשך קריאה

אלי שאלתיאל / החברות החמה שהובילה לגילויו של חתן הנובל כהנמן

אלי שאלתיאל / החברות החמה שהובילה לגילויו של חתן הנובל כהנמן

06.09.2018

אלי שאלתיאל במוסף הספרים של הארץ על ספרו של מייקל לואיס ״ענן של אפשרויות״: ״בספר על מחקריהם פורצי הדרך של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, שגילו את הצדדים הפחות רציונליים של החשיבה האנושית, מתמקד מייקל לואיס בקשר האנושי בין השניים. הגישה הזאת מקרבת אליהם את הקוראים, אבל אינה מבהירה עד תום את תרומתם המדעית.״

המשך קריאה


תומר פרסיקו / שירי זן עבריים – צדוק בנפתולי התשוקה

תומר פרסיקו / שירי זן עבריים – צדוק בנפתולי התשוקה

30.08.2018

לא רבים הם ספרי הזן. מעטים עוד יותר הם ספרי הזן העבריים. לכן מרענן כל כך הוא "צדוק בנפתולי התשוקה". מרענן במובן מעורר. ומעורר, כמובן, במובן הזֶני של המילה. את הספר לכאורה כתב דרור פויר. לכאורה, כי אין ספק שרוח נעלה נכנסה ותפעלה את גופו והכרתו בזמן שכתב – בני אדם יודעים רק לשקר, ו"צדוק" מלא מדי באמת כדי שיכתב על ידי אחד מהם. כי צדוק מדבר זן. ומה שיפה הוא שזהו לא זן פרוע, נונסנסי, ילדותי. זן כזה קל מאוד "לייצר". כאן יש מולנו זן שורשי. זן עמוק. זן עם בסיס וקירות שנותנים צורה ומובן לחלל, לריקות האדירה שבמהותו. כי צדוק הוא תיאולוג. תיאולוג של זן.

תומר פרסיקו כותב על ספרו של דרור פויר ״צדוק בנפתולי התשוקה״, בלוג ״לולאת האל״

המשך קריאה

"הבנות של אלה משם": אסתר פלד על הדור שגדל במצב יתמות מהורים חיים

31.07.2018

חמש נשים, בנות לאמהות ניצולות שואה — ובהן פלד עצמה, שיזמה, ערכה וכתבה מבוא ואחרית דבר — העלו על הכתב חמישה סיפורי חיים של בנות הדור השני, הבוחנות את השפעת תפקודן הפגום של אמהות הדור הראשון על הדור שגידלו. כל אחת מהחמש מייצגת בדרכה דור שבנותיו נולדו לפני 50 עד 70 שנה להורים הלומים, שהלכו לעולמם הרבה אחרי ששקעו בעולמם. "טראומטיים־כרוניים", כפי שמגדירה זאת פלד בעדותה, גם אם טראומה היא מושג שלא היה קיים כלל בשיח התקופתי. 
חנוך מרמרי על ״הבנות של אלה משם״, מוסף ספרים, הארץ 

המשך קריאה