לא הייתי רוצה לחיות באמריקה אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לגור מתחת לכיפת השמים אבל לפעמים כן
הייתי רוצה בהחלט לחיות ברובע החמישי אבל לפעמים לא
לא הייתי רוצה לחיות בצינוק אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות ללא מעצורים אבל לפעמים כן
אני די מרוצה מלחיות בצרפת אבל לפעמים לא
הייתי רוצה לחיות בקוטב הצפוני אבל לא לאורך זמן רב מדי
לא הייתי רוצה לחיות בכפר קטן אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות באִיסוּדָן אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות בבית סירה אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות בקְסַר אבל לפעמים כן
הייתי רוצה ללכת על הירח אבל זה קצת מאוחר מדי
לא הייתי רוצה לחיות במנזר אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות במלון "נֵגרֵסקוֹ" אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות במזרח הרחוק אבל לפעמים כן
אני די מרוצה מלחיות בפריז אבל לפעמים לא
לא הייתי רוצה לחיות בקוויבק אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות על צלע הר אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות בצוללת אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות במגדל אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה לחיות עם אורסולה אנדרס אבל לפעמים כן
הייתי רוצה להיות זקן אבל לפעמים לא
לא הייתי רוצה לחיות בוויגוואם אבל לפעמים כן
הייתי רוצה לחיות בזאנאדו, אבל גם אז, לא לתמיד
לא הייתי רוצה לחיות באזור היוֹן אבל לפעמים כן
לא הייתי רוצה שנחיה בזנזיבר, אבל לפעמים כן.
מתוך: לחשוב / למיין (תרגום מצרפתית: שירה פנקס)
הסופר והמשורר הצרפתי מישל וולבק יקבל את פרס ירושלים לספרות לשנת 2025 במסגרת פורום הספר הבינלאומי שיתקיים במאי הקרוב. הפרס היוקרתי, המוענק על ידי ראש העיר ירושלים אחת לשנתיים, נחשב לאחד הפרסים הספרותיים החשובים בעולם. בין הזוכים בו בעבר: חורחה לואיס בורחס, אז'ן יונסקו, סימון דה בובואר, מילן קונדרה, סוזן סונטג, ג'ון מקסוול קוטזי, איסמעיל קאדרה, קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוׁרְד, ג'ויס קרול אוטס ואחרים.
חבר השופטים שכלל את חוקר הספרות פרופ׳ גור זיק, מבקר הספרות ד״ר אריק גלסנר וחוקרת הספרות גב׳ בלהה בן אליהו בחר פה אחד במישל וולבק בשל היותו "סופר רדיקלי" בעל "כישרון מוסרי", המעז לעסוק "בהיבטים הבסיסיים והמהותיים ביותר של הקיום האנושי".
הנה נימוקי חבר השופטים להענקת הפרס:
בהימראו ראמג׳י אמבדקר (1891-1956), בן לקאסטת מָהָאר האסורה בנגיעה ואחד המשפטנים המזהירים בדורו, היה שר המשפטים הראשון של הודו ועמד בראש הוועדה לניסוח החוקה. אמבדקר היה מבקרה החריף ביותר של שיטת הקאסטות המושרשת בהינדואיזם. בשונה מיריבו המר מהטמה גנדהי, שהכיר בפגמיה של השיטה אך העדיף אותה על שיטת המעמדות המערבית, הוא הטיף לחיסולה המוחלט, גם במחיר חיסולה של הדת ההינדואית שעליה ועל כתביה היא מתבססת.
הנה הקטע הפותח של המסה הארוכה שכתבה עליו הסופרת ארונדהטי רוי, ״הדוקטור והקדוש״. המסה מופיעה בלווית תרגום ספרו הקלאסי של אמבדקר ״חיסול הקאסטות״ שראה אור בבבל בספטמבר 2023, ערב המלחמה.
החודש, ב-14 באפריל, ימלאו 134 שנים ללידתו של האיש יוצא הדופן הזה.
מעבר לאי הדיוקים ההיסטוריים ולאפשרות הלא-במיוחד-מעניינת לקרוא את העלילה של ״הברוטליסט״ כמין רומן מפתח, הדבר שהטריד אותי יותר מכל בסרט הזה היה החיבור שהוא עושה בין שני נרטיבים ארכיטקטוניים, ששניהם כבר הוכחו כמזיקים. אפשר בקלות לסכם את התקציר של הסרט כ"אגדת הבאוהאוס פוגשת את כמעיין המתגבר.״
