"הנכד" של דרור בורשטיין הוא נובלה של 155 עמודים בלבד, שמתחת לעטיפה המשפחתית האינטימית מסתתרת בה התגוששות אלימה ובלתי פוסקת בין יצירה לכיליון, בין חסד לאכזריות. התוצאה היא אחד הספרים הישראליים הנדירים שמצליחים להחזיק את שני הקטבים מבלי לפרק את המתח ביניהם.
דרור בורשטיין לוכד את הרגע הישראלי הנוכחי בספרו המעולה "הנכד" ומסביר איך זה קשור לבודהיזם, למה העניק לספר סוף אוטופי ולמה הסמרטפונים יותר גרועים מהרואין או קורונה.
ערב שיוקדש לאחד היסודות הפלאיים והמסתוריים ביותר בעולם. במהלך הערב נתבונן בקשר הקדמוני שלנו עם כוח היצירה שממנו הגיחו החיים, מהזמן העמוק, לפני 4 מיליארד שנה - עד ימינו אנו. מור קדישזון וד"ר רחל גוטסמן ישוחחו על נהרות ונחלים בהיסטוריה הים תיכונית מזווית מיתית, היסטורית ופואטית.
מבקרי "הארץ" ממליצים על היצירות שכדאי לחפש בדוכני שבוע הספר: אביגדור פלדמן ממליץ על ״הנכד״, אדם רז ממליץ על ״היסטוריון בעזה״, שירין פלאח סעב על "חיים אחרים משלי”, שלי קרן על "אימפריית הסימנים”.
אני מאוד אוהב לקרוא את רולאן בארת ומאוד אוהב את התרבות היפנית
ושילוב של שניהם ביחד בהחלט יכול לגרום לי עונג.
כמו שבארת נגע בתחום אחר שאני אוהב, הצילום בספר אחר שלו וגרם לי להתבונן מחדש בתמונות ולגלות תובנות חדשות עליהם כך גם הוא גורם לי להתבונן על התרבות היפנית ועל הסימבוליקה שיש בה באופן שלא ראיתי בעבר ואם יש עבור קורא ממני מטרה בספרי הגות מסוג זה אז היא בין השאר היכולת שלי כקורא לראות בעקבות הטקסט דברים חדשים לגמרי וזה כל היופי בזה.
"הרפתקאות בעסקי הנשל", רומן לא גמור של תומס, מסרב להיכנע לתכתיבים חברתיים, נפשיים או נרטיביים: נדמה שדילן תומס חי את חייו החטופים בקוצר נשימה. לא רק בשל מחלת הריאה שהכבידה עליו מילדות והרגה אותו בגיל 39, אלא גם בגלל לב רעב ועין סקרנית, שאפשרו נינוחות בלהט הפאתוס כמו בצינת האירוניה. הֶלחמים אלה, לצד מוזיקליות יוצאת דופן וכריזמה, קירבו אותו לתהילה בינלאומית, אך כפי שכתב חברו הוותיק ורנון ווטקינס: "למרות פרסומו, הוא לא יכול היה להימשח לקיסר מכיוון שבמקביל גם היה הילד שראה שאינו לובש דבר". ווטקינס, משורר ו־וולשי בזכות עצמו, התנדב להספיד את תומס ב"טיימס" ובהמשך פרסם ממכתביו.
