ערב שיוקדש לאחד היסודות הפלאיים והמסתוריים ביותר בעולם. במהלך הערב נתבונן בקשר הקדמוני שלנו עם כוח היצירה שממנו הגיחו החיים, מהזמן העמוק, לפני 4 מיליארד שנה - עד ימינו אנו. מור קדישזון וד"ר רחל גוטסמן ישוחחו על נהרות ונחלים בהיסטוריה הים תיכונית מזווית מיתית, היסטורית ופואטית.
מים הם היסוד המסתורי שעשה את הפלאי מכול; ממנו בקעו החיים ככמיהה קדמונית אל משהו שרצה להופיע. אחר כך הם פיסלו יבשות, ייסדו ציוויליזציות, עיצבו תרבויות, הניעו רעיונות, גיבשו שפות, פולחנים, דתות, מדעים ואינספור סיפורים.
מערכת היחסים שלנו עם המים השתנתה רדיקלית לאורך העידנים והדורות; זוהי מערכת יחסים מרתקת שמספרת סיפור על זיכרון ועל שכחה, על היזכרות, ועל כוחות קוסמיים שפועלים בעולם. אף שמאתיים השנים האחרונות התהדרו בהנדסת מים מודרנית ששינתה את פני הפלנטה, נראה שהמים בכל זאת שומרים על המילה האחרונה. איך? כיצד? מה אומרים המים? על כל זאת נשוחח וננסה יחד להיזכר.
לו"ז אירוע:
19:30 - פתיחת דלתות
20:00 – מילות איסוף: למה מים, למה עכשיו? מה אומרים לנו המים? איך מקשיבים למים?
שיחה: מור קדישזון, מתרגמת, חוקרת ועורכת הספר "אוצר המים", יחד עם ד"ר רחל גוטסמן, היסטוריונית של יוון העתיקה והים התיכון הקדום, מתמחה בתיאוריה מרחבית והיסטוריה אקולוגית, מרצה בבצלאל.
21:00 – הקרנת סרט
פתלתל
אבי בלקין, אבי לוי | 2014 | 60 דק' | ישראל | עברית
מסע שיט בן זמננו לאורכו המפותל של הירקון, ממוצאו בראש העין ועד לשפך הים בתל אביב, שמטרתו לספר את סיפורם הלא ידוע של מימיו. דרך שימוש בקטעי ארכיון נדירים של הירקון, ובקולותיהם של האנשים שחיו את חייהם לצדו, נשייט דרך החלומות, האכזבות, האהבות והטראומות שעיצבו את פני הירקון עד היום. זהו סרט על מים שזורמים בלב העיר ובלב החברה שלנו, ועל הדרך שבה הם משפיעים עלינו.
מבקרי "הארץ" ממליצים על היצירות שכדאי לחפש בדוכני שבוע הספר: אביגדור פלדמן ממליץ על ״הנכד״, אדם רז ממליץ על ״היסטוריון בעזה״, שירין פלאח סעב על "חיים אחרים משלי”, שלי קרן על "אימפריית הסימנים”.
אני מאוד אוהב לקרוא את רולאן בארת ומאוד אוהב את התרבות היפנית
ושילוב של שניהם ביחד בהחלט יכול לגרום לי עונג.
כמו שבארת נגע בתחום אחר שאני אוהב, הצילום בספר אחר שלו וגרם לי להתבונן מחדש בתמונות ולגלות תובנות חדשות עליהם כך גם הוא גורם לי להתבונן על התרבות היפנית ועל הסימבוליקה שיש בה באופן שלא ראיתי בעבר ואם יש עבור קורא ממני מטרה בספרי הגות מסוג זה אז היא בין השאר היכולת שלי כקורא לראות בעקבות הטקסט דברים חדשים לגמרי וזה כל היופי בזה.
"הרפתקאות בעסקי הנשל", רומן לא גמור של תומס, מסרב להיכנע לתכתיבים חברתיים, נפשיים או נרטיביים: נדמה שדילן תומס חי את חייו החטופים בקוצר נשימה. לא רק בשל מחלת הריאה שהכבידה עליו מילדות והרגה אותו בגיל 39, אלא גם בגלל לב רעב ועין סקרנית, שאפשרו נינוחות בלהט הפאתוס כמו בצינת האירוניה. הֶלחמים אלה, לצד מוזיקליות יוצאת דופן וכריזמה, קירבו אותו לתהילה בינלאומית, אך כפי שכתב חברו הוותיק ורנון ווטקינס: "למרות פרסומו, הוא לא יכול היה להימשח לקיסר מכיוון שבמקביל גם היה הילד שראה שאינו לובש דבר". ווטקינס, משורר ו־וולשי בזכות עצמו, התנדב להספיד את תומס ב"טיימס" ובהמשך פרסם ממכתביו.
