יש ספרים שכדאי לקרוא כי הם מספרים לך משהו שאינך יודעת, ויש ספרים שכדאי לקרוא דווקא כי הם מאלצים אותך לדעת. הספר 'היסטוריון בעזה' של ז'אן פייר פִילְיוּ, פרופסור צרפתי בן 63 מאוניברסיטת סיאנס פו שבפריז, שהקדיש את הקריירה המחקרית שלו ללימודי המזרח התיכון, שייך לקטגוריה השנייה.
במשך חודש ושלושה ימים, מדצמבר 2024 ועד ינואר 2025, השתלב פיליו במשלחת של הארגון ההומניטרי הבינלאומי 'רופאים ללא גבולות', וחי במה שקרוי "האזור ההומניטרי" שבדרום רצועת עזה. ספרו הוא תוצר השהות הזאת. זהו יומן עיוני, היסטורי ובעיקר חווייתי, שמשלב בין זיכרונות אישיים, סקירות גיאו-פוליטיות ותיעוד מצמרר של חיי היומיום תחת מצור ולחימה. דווקא מי שמתעקש, אחוז נקם, לטעון שאין חפים מפשע בעזה, כדאי שיתעמת עם עדותו של פיליו, שנכתבה בכל חומרת הרחמים, אם להשתמש בצירוף של המשורר יהודה עמיחי.
...
פיליו כותב בבהירות, וסגנון הכתיבה שלו הוא שילוב יוצא דופן של דייקנות היסטוריון ושל רגישות ספרותית. שפתו מאופקת, דמוית פרוטוקול. תאריכים ושעות, כמות משאיות סיוע ונקודות ציון, גילים של קורבנות ושמותיהם המלאים נמסרים בקפדנות יבשה.
...
פיליו מציג מבט שנדמה כבלתי משוחד ומתרחק מטון של מניפסט. הוא מוקיע את חמאס ברצינות, מתאר את "הסיוט שבתוך הסיוט" של שלטונו, את ההימור הציני של סינוואר ביום הטבח, את ירי פיקות הברכיים נגד בוזזים ואת ההצגה התעמולתית סביב החזרתן של החטופות. הוא מבקר באותה מידה את הרשות הפלסטינית הקפואה, את שתיקת המשטרים הערביים, את הפסיביות האירופית ואת כישלונותיהם של ביידן וטראמפ אחריו.
הקריאה אכן מתישה בשלב מסוים, שכן שטף הסטטיסטיקות מכביד, ופיליו עצמו מודה בכך כשהוא מציין שראה רק חמישית מהרצועה, וגם אין לו עדות מן הצד הישראלי. פתרון שתי המדינות שהוא קורא לו עלול להיקרא בידי ישראלים כפשטני. אבל לקרוא את 'היסטוריון בעזה' אין פירושו להסכים עם פיליו. פירושו לפתוח חלון נדיר, אולי הנדיר ביותר בעברית, אל ההווה של עזה. זה שאיננו זוכים לראות.
מפגש ספרותי ולשיחה עם דרור משעני ודרור בורשטיין, לרגל צאת ספריהם החדשים, הזדמנות לפני אחרונה (אחוזת בית, 2026) והנכד (בבל, 2026).
יום חמישי | 2.7.26 | 19:00
דרור משעני ודרור בורשטיין נפגשו לראשונה לפני שלושים שנה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. הם רצו ללמוד ספרות. לא היו להם תוכניות לכתוב ספרים. בשיחה לרגל צאת ספריהם החדשים, ישוחחו שני הדרורים על מה שהתגלה להם בשיעורי הספרות ההם, על בלשים ועל חרקים, על חולון ועל נתניה, ועל אפשרות הכתיבה היום.
אם רק נטה אוזן, נחדד את הקשב ונעניק לעולם מעט מתשומת לבנו, הוא כבר יספר לנו את סיפוריו.
לכבוד התערוכה "התיבה" ולרגל צאתו לאור של הספר "אוצר המים" בעריכת מור קדישזון, נתכנס להעניק מתשומת לבנו לסיפורי המים. נספר על טכניקות קדומות של אריגת מים ועץ שמגבירות מערכות חיים מזה כמה מיליוני שנים, נספר על שיקום נחלים במציאות שהולכת ובונה עוד ועוד ערים מיום ליום, ונספר על שפת המים בארצות הקור לעומת שפתם בארצות החום.
"הנכד" של דרור בורשטיין הוא נובלה של 155 עמודים בלבד, שמתחת לעטיפה המשפחתית האינטימית מסתתרת בה התגוששות אלימה ובלתי פוסקת בין יצירה לכיליון, בין חסד לאכזריות. התוצאה היא אחד הספרים הישראליים הנדירים שמצליחים להחזיק את שני הקטבים מבלי לפרק את המתח ביניהם.
