דרור בורשטיין התעייף מרומנים אבל הוא אופטימי בנוגע לספרים במאדים

דרור בורשטיין התעייף מרומנים אבל הוא אופטימי בנוגע לספרים במאדים

28.02.2018

״במקום לעבור לשירת הייקו או להיגמל מהכתיבה לגמרי, בורשטיין החליט לכתוב על העולם, בעצם על היקום. בספרו החדש, ׳אדם בחלל׳, הוא שואל את השאלות הגדולות ביותר בצורה היפה ביותר ודרך הסוגיות היומיומיות ביותר.״
נדב נוימן מראיין את דרור בורשטיין בטיימאאוט תל-אביב

המשך קריאה


"אדם בחלל": חיבור מופלא בין ספרות לאסטרונומיה

25.02.2018

״ספרו החדש של דרור בורשטיין יוצר מפגש מקורי ומרתק בין עיסוק בחלל וכוכבי לכת לבין ספרות ואמנות, עד שהקוראים נדבקים בהערצה לנושא. בורשטיין מודע לכך שהוא לא יוכל להגיע למקומות שהוא כותב עליהם: כל מה שהוא יכול לעשות הוא לתאר אותם, להבין מהם משהו על עצמו, על העולם שסביבנו, על ספרות ועל אמנות. ובתיאור הזה, בהבנה הזו, יש אסתטיקה רבה, שהופכת את "אדם בחלל" לספר נפלא כל כך.״
אריאל הורוביץ על ספרו של דרור בורשטיין ״אדם בחלל״, מקור ראשון

המשך קריאה


ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של

ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של "יקום תרבות", ממליץ על ספרו של מייקל לואיס "ענן של אפשרויות – עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, החברות ששינתה את האופן שבו אנו חושבים"

22.02.2018

״במקרה השבוע – שבו מתפרסמות המלצות המשטרה בענין ראש הממשלה בנימין נתניהו – סיימתי לקרוא את הספר הזה (אני קורא אותו כבר כמה שבועות, כל פעם קצת, משום שהוא ספר חכם מאוד עם הרבה מידע, וגם כי ספרים טובים אני אוהב לקרוא לאט). קו ההגנה של ביבי לגבי ההמלצות נגדו הוא ש-50 אחוז מהמלצות המשטרה מסתיימות בלא כלום. בספר יש התייחסות רחבה ויפה למחקר שערכו פרופסור עמוס טרבסקי ז"ל ופרופסור דניאל כהנמן, ובו הראו בבירור שניתן להעמיס "רגשות" על הסתברויות, ולהציג כל הסתברות כאילו הייתה אמיתית. כלומר, נקודת ההתייחסות של הסתברויות היא הלך רוח. אפשר להזיז את נקודת ההתייחסות של האדם, ולגרום להפסד להיראות כמו רווח, ולהפך, כך אפשר לתמרן את האופן שבו אנשים חושבים ובוחרים, ואת האופן שבו הם מתארים את הבחירה שלהם.״

המשך קריאה


צונאמי תודעתי: הדמות שגורמת גם לניטשה להישמע אופטימיסט חסר תקנה

צונאמי תודעתי: הדמות שגורמת גם לניטשה להישמע אופטימיסט חסר תקנה

22.02.2018

״כניסה לתוך עולמו המיזנטרופי, האובססיבי, המצחיק והעצוב של  ברנהרד היא כניסה לתוך טריטוריה טקסטואלית ייחודית. היא מרגישה כמו כניסה לתוך אגודה כמעט סודית (ודרור בורשטיין חשף טפח תחושתי מכך בספרו "הרוצחים"), מעין מועדון מפוקפק ופלאי, שלא זקוק כלל להחצנה, מותג או טקס עבור הדבר שמכונן אותו, אלא פשוט להיות בו, ובמידת מה להרגיש בר מזל, כי מי שנהנה מכתיבתו של ברנהרד הוא בר מזל.״

עמיחי שלו ב״מקור ראשון״ כותב על ספרו של תומס ברנהרד ״לחטוב עצים״.

המשך קריאה