29.03.2018
ז׳יל איבן/איבן שצ׳גלוב (Ivan Vladimirovitch Chtcheglov, 1933 - 1998) היה משורר צרפתי צעיר, בן לזוג מהגרים רוסים. המניפסט ״מרשם לאורבניזם חדש״, מ-1953, המובא כאן לראשונה בעברית,
היה הטקסט היחיד שפרסם בימי חייו, אך אומץ כאחד הטקסטים הרשמיים והמרכזיים של התנועה הלטריסטית והתנועה הסיטואציוניסטית. בשנים הרבות שבילה
שצ׳גלוב בבית החולים הפסיכיאטרי, שם אושפז לבקשת אשתו, הוא כתב אותו שוב ושוב ודמיין את ה״האסיינדה״: מין מקום שכזה שהוא יקים כשהוא ישתחרר, מקום שבו ״השורשים חושבים על הילד והיין נגמר במשלים ישנים״, שבו ״כל אדם יוכל להתגורר בקתדרלה אישית משלו״, ״שיהיו בו חדרים שיעוררו חלומות חזקים יותר מכל סם ובתים שאי אפשר יהיה לעשות בהם דבר מלבד לאהוב.״
המשך קריאה
29.03.2018
"כולם מסכימים שהספר הוא חוויה, או הוויה, פואטיקה נשית. אך האם זו חוויית – או הוויית – האישה שאתן, האם או הבת, השכנה, החברה, אני ואת? מדוע הספר מכעיס אותי כל כך?"
דורית קלנר על 'פתח גדול מלמטה' מאת אסתר פלד, הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות
המשך קריאה
22.03.2018
כל ספריה צריכה לענות על צורך כפול, שהוא על פי רוב גם שגעון כפול: לשמר דברים מסוימים (ספרים) ולסדרם לפי אופנים מסוימים.
המשך קריאה
22.03.2018
אם אתם ישראלים יהודים בני חמישים ומשהו, יש סיכוי סביר שנפל בגורלכם לגדול בבית שאחד מן המבוגרים בו ־ לפחות הורה אחד ־ חווה את מלחמת העולם השנייה, או, כמו שאומרים, "היה שם". "היה שָם" הוא השֵם, הוא המסמן. הוא התמצית, שהיא בעת ובעונה אחת מרוכזת אבל גם מרומזת בלבד, ונדמה לי שירשנו את השם הזה ־ "היה שם" ־ מהורינו. זאת היתה הדרך שלהם להצביע על דבר–מה שאין מפרטים אותו באוזני מי שלא היה שם. אולי אתם זוכרים את החוויה שלכם, כשמישהו אמר משהו על אלה שהיו שם, את ההתרגשות, הסקרנות והאימה שנוכחות בתודעה, כמעט בגוף, כששתי המילים הללו, המסמן הדחוס של השואה, נהגו בסביבתכם.
המשך קריאה
15.03.2018
גווייה חרוכה, ראשים ערופים, רצח בתוך המשפחה ועוד שלל מיתות משונות — "לב משוריין", האחרון בסדרת הבלש הארי הולה, מפיל על הקוראים מאות עמודים של עלילה בלתי סבירה ותיאורים גרפיים יתר על המידה.
אריאנה מלמד מעניקה לעצמה פטור מן הספר הבא של נסבו, ואולי גם פרידה ארוכה יותר מדמותו המצולקת של הארי הולה. הארץ ספרים
המשך קריאה
14.03.2018
תומס ברנהרד מתאר בבחילה ובתיעוב מפגש של אנשים שהיו אמנים מבטיחים והפכו לחביבי ממסד מתרפסים, שמנהלים חיים נוחים אך ריקים וחסרי משמעות, כמו המלים שהוא שם בפיהם.
המשך קריאה
14.03.2018
מומו, בנצי ויודל׳ה לומדים בדרך הקשה את ״המין השני״ (כרך א׳) אצל סטלה ה״ממגדרת״, בגרסה חדשה ותקינה-פוליטית של הסרט ״אסקימו לימון״, מתוך ״ארץ נהדרת״.
המשך קריאה
