ארז שוייצר / המשפחה הריקה: קולם טובין נותר מתבונן עדין באדם, המאמין בטוב שבו

04.04.2018

צילום: אלינור קרוצ׳י

אשה נושאת עמה סוד, פרשיית אהבים שניהלה אי אז בצעירותה, בעודה נשואה לגבר רב יחס, שיחסיה עמו נטולי תשוקה. שנים לאחר מכן, לאחר אותה "הזדמנות יחידה שתהיה לה אי פעם לחבור אל היופי", כשכבר "שום דבר מוצק או ודאי לא נותר ממנה", אותה אשה, והיא כבר אלמנה, פוגשת במקרה את הסופר הנרי ג'יימס. הדחף להשאיר בעולם עדות כלשהי לרגע המפעים בחייה גורם לה ללחוש באוזניו סיפור — לא את סיפורה שלה, אלא סיפור דמיוני על פרשיית אהבים בין אשת כומר טרייה לגבר זר.
ג'יימס כותב ביומנו הערה קצרה על סיפורה זה, אנקדוטה העשויה לשמש בידו חומר לפיתוח יצירה ספרותית משלו. ככל הידוע, יצירה זו לא נכתבה מעולם, ואולם אותה הערה קצרה ביומנו, על הפרשייה שהיתה או לא היתה, לכדה את תשומת לבו של הסופר האירי הנפלא קולם טובין והולידה את הסיפור הפותח את "המשפחה הריקה", אסופה ערוכה היטב מסיפוריו הקצרים, שתורגמה באחרונה לעברית.
יסודותיו של הסיפור הזה — תשוקה חבויה, סטייה עדינה מן הסדר החברתי, מסע בנופי זיכרון אישי ותרבותי, מלנכוליה דקה, ומפגש לא צפוי, מפתיע תמיד, עם יופי, המעניק איזה ערך לחיים — כל אלה הם מהמאפיינים הקבועים בכתיבתו של טובין. ואולם, אין די בהצבעה עליהם כדי לתאר את יופייה, את עדינותה ואת כוחה להחזיר את האמונה בספרות ריאליסטית, אשר פשטותה עומדת ביחס הפוך כמעט לכוחה להניע את הנפש.
עם קצת מזל, מתחשק לומר — בתמימות לא מעשית — עם קצת מזל ויחסי ציבור, ספריו של טובין היו נהפכים לתופעת רב מכר ענקית כסיפוריה הנפוליטניים של אלנה פרנטה. לא שיש דמיון רב בין סגנונם של השניים, ובוודאי לא בין הנופים האיטלקיים שטופי השמש של פרנטה ובין הנופים האיריים האפרוריים, מכוסי הערפל הקריר, של טובין, ובכל זאת, איזו איכות חמקמקה, חשובה, משותפת להם: הם ממכרים. מי שנתפש לספריו של טובין אינו יכול להרפות מהם ומבקש להתערסל עוד ועוד במוזיקה היפהפייה של שפתו.



אחד ועוד אחד עד סוף ספטמבר

מבצע אחד-ועוד-אחד בחנות המקוונת של הוצאת בבל עד ה-30 בספטמבר, דקה לפני חצות!