אלחנדרו חודורובסקי נולד ב - 1929 בעיירה נידחת בצ'ילה להורים יהודים שברחו מרוסיה. כנער בצ'ילה עוד הספיק לכתוב ואף לפרסם שירה, ללמוד באוניברסיטה ולעזוב אותה עד מהרה כדי להצטרף לקרקס כליצן, לייסד תיאטרון פנטומימה ולהגר לצרפת בתחילת שנות העשרים לחייו. בצרפת הצטרף לקבוצת פנטומימה עם מרסל מרסו ונסע איתה בכל העולם. בשנות ה- 50 ביים כמה סרטים קצרים שרובם התבססו על פנטומימה, ושנחשבו כבר אז ליצירות מופת. הוא התערבב עם הסוריאליסטים הצרפתים (אנדרה ברטון ושות') שהשפיעו עליו רבות, אך במקביל גם התגבשה בו ההכרה שהם נעשים רכרוכיים ושמרנים מדי לטעמו, וכך ייסד בתחילת שנות ה-60 את "קבוצת הפאניקה" עם חבריו הסופר והמחזאי פרננדו אראבאל ורולנד טופור. כפעולת מחאה ואולי מתוך רצון לנער את הסוריאליזם משלוותו הבורגנית, השלישייה יצרה מיצגים ומחזות כאוטיים לחלוטין, מעוררי פלצות ויזואלית ולא בחלה בשום אמצעי כדי לגעת באבסורד.
בתחילת שנות ה–60 עבר חודורובסקי להתגורר במקסיקו סיטי, שם המשיך בחקר התיאטרון וגבולותיו ובעשייה הקולנועית. שני מפגשים משמעותיים השפיעו אז על המשך דרכו: הוא פגש את נזיר הזן-בודהיזם היפני אג'ו טקאטה, שלימד קבוצת אינטלקטואלים שעימה נמנה גם אריך פרום, ובמשך תקופה ארוכה ישב מדיטציית זן והגה בסיפורי זן (קואנים), עולם שהשפיע עליו רבות. המפגש המשמעותי הנוסף שלו היה עם השמאנית המרפאה "פאצ'יטה", ששמה נודע בכל רחבי מקסיקו, ומי שאימצה אותו בתור שוליה במשך כמה שנים. חודורובסקי היה עד לניתוחים מוזרים לאור נרות וללא הרדמה, להשתלות לב, ריאות, להסרות גידולים ומה לא, וחזה במו עיניו בריפוים יוצא הדופן של אלפי חולים. חצי מטיל ספק וחצי ירא מכוחה של המרפאה העוצמתית החליט חודורובסקי להישאר במחיצתה ולחקור לעומק את סודות הריפוי העתיק. עד היום הוא אינו נוקט עמדה לגבי אמיתותם של הניתוחים האלה, אבל השהייה במחיצת פאצ'יטה לימדה אותו כיצד מקבל עליו הגוף האנושי באופן בלתי אמצעי ומוחלט את השפה הסימבולית. תובנה זו היוותה אבן דרך למה שמאוחר יותר יתגבש בתור שיטת הריפוי "פסיכומאגיה".
חודורובסקי נאלץ לעזוב את מקסיקו בעקבות השערוריות שעוררו ה- happenings האמנותיים המשונים שיצר, שבשעתו לא הובנו כראוי על ידי הממסד התרבותי, וגם לא על ידי הממשלה והמשטרה. הוא ברח באמצע צילומי סרט לניו יורק ומשם השתקע בפריז וחי בה עד היום.
בתחילת שנות ה-70 הוא ביים את סרט הפולחן האוונגרדי el topo שבו גם כיכב. הסרט הרשים כל כך את ג'ון לנון שהוא החליט לתרום מיליון דולר לסרטו הבא the holy mountain, שעד היום נחשב כסרט פולחן פסיכדלי בקרב יודעי ח"ן.
במשך כעשור עמל חודורובסקי על שחזור קלפי הטארות של מרסיי, התעמק בלימוד השפה הסימבולית העתיקה שלהם, והחל משנות ה-80 הוא נותן הרצאות רבות בנושא. פעמים רבות הצהיר כי אינו מעוניין להרוויח מקריאה בטארות, ושספרי הקומיקס שהוא מפרסם הם מקור פרנסתו העיקרי. ואכן, ב-30 השנים האחרונות חודורובסקי קורא בטארות בחינם מדי יום רביעי בקפה הסמוך לביתו. התמורה היחידה שהוא מבקש מהאנשים שבאים לקריאה ושמקבלים ממנו אקט פסיכומאגי, היא לכתוב לו ולדווח על ההשפעה שהיתה לאקט שביצעו על חייהם. סיפורים מאלפים אלה שזורים בספריו הרבים ומהווים מעין עדות קלינית חיה ותוססת לתחום הריפוי התיאטרלי-תרפויטי הזה הקרוי פסיכומאגיה.
לפני כשלוש שנים ראה אור בספרייה של בבל ״חלומות רכבת״ֿ, ספרו הלפני־אחרון של דניס ג’ונסון (2017-1949), שזכה לשבחים יוצאי–דופן ולפרסים רבים ונחשב לאחת מפסגות יצירתו. עכשיו הסיפור הגדול על רוברט גְרֵיינְייר, האיש שלא ידע מיהם הוריו ולא הותיר אחריו יורשים, שמעולם לא היה שיכור, שהיתה לו אהובה אחת ־ אשתו ומעולם לא רכש נשק חם ולא דיבר בטלפון, יוצא לאקרנים בעיבוד קולנועי ומוצג בקולנוע לב בתל אביב החל ב-7 בנובמבר ועתיד לאחר מכן גם לעלות לנטפליקס מאוחר יותר החודש.
בעת ביקורו האחרון בישראל שאלתי את מישל וולבק איזה מספריו של עמנואל קארר הוא הכי אוהב. הוא השיב בלי שום היסוס: ״חיים אחרים משלי״. הסכמתי איתו בקלות ושמחתי לבשר לו שהרומן הזה, שראה אור לראשונה בצרפת ב-2009, סוף סוף יראה אור בקרוב בעברית.
דימוי: Emmelene Landon, Océan, huile sur toile, 130 x 130 cm, 2023
בתמונה: לאסלו קרסנהורקאי בכרם שיזף בנגב, 2012 (צילום: צור שיזף)
אין גוזמה באמירה שבמקרים נדירים יצירת סופר החריג מכל בחינה באיכות כתיבתו זוכה לתהודה המגיעה לה. כתיבה יוצאת דופן עלולה לעורר לא רק קנאת סופרים והשתלחות מבקרים, אלא גם צרות עין ותסכול בקרב אנשים המתיימרים להבין הכל. למרות זאת, בחדשה על זכיית הסופר ההונגרי לאסלו קרסנהורקאי בפרס נובל לספרות לשנת 2025 לא היה בעיניי שום דבר מפתיע, כי למן ראשית קריאתי בספריו עוררה בליבי יצירתו התפעלות ויראת כבוד, הערכה ואף הערצה.
לאסלו קרסנהורקאי - בדומה לסופר הונגרי קודם שזכה בפרס, ניצול השואה אימרה קרטס, אולם גם בשונה ממנו - הוא עוף נדיר ויוצר מיוחד במינו מכל בחינה אפשרית. כתיבתו פורצת תדיר את מחסומי השפה ומסרבת לציית לפקודות התחביר. היא מצטיינת בריבוי משלבים, בעושר לשוני יוצא מגדר הרגיל וביכולת להביט במציאות כפי שהיא ולהתייחס אליה מכל זווית ראייה אפשרית. כל ספר שכתב קרסנהורקאי הוא עולם בפני עצמו. כל פן המתגלה באחת מיצירותיו פותח צוהר לאינספור תובנות עשירות ומעשירות בקשר למורכבות הקיום האנושי. במבט שטחי אפשר תמיד לגלות בספריו עלילות מרתקות הטומנות בחובן התחלה, אמצע וסוף, גם אם סדר רכיבי העלילה כולל תמיד יסודות מפתיעים ותהפוכות מדהימות. אולם קריאה מעמיקה יותר בכל יצירה ויצירה מגוללת בפני קוראיה רבדים מורכבים, המסרבים לצבוע את האמת ואת המציאות רק בשחור ובלבן. משום כך גם אין ביצירה זאת נכונות ללכת בתלם, להתגייס לטובת מחנה כזה או אחר, ולא כל שכן לא כניעה לאפשרות לזייף ולסלף את ריבוי פניו של העולם המורכב לצורך הצגת צד כזה או אחר כטוב בלבד או כרע בלבד.
