אבי לייב: על אדם בחלל

בהיותי ראש המחלקה לאסטרונומיה באוניברסיטת הרווארד אני רואה לעתים תכופות תצלומים של החלל וקורא הגיגים של אסטרונומים עליהם. 

ספרו של דרור בורשטיין מעניק פרספקטיבה חדשה ומרתקת לחשיבה על החלל. הוא משלב תמונות מדהימות ביופיין של גרמי שמים וחשיבה מקורית שמעניקה לעצמים רחוקים אלו גוון אנושי מיוחד במינו. ההסתכלות בשמים הופכת ב״אדם בחלל״ הסתכלות פנימית בעצמנו ובתרבות הישראלית.

הראייה המיוחדת של בורשטיין מעלה על הדעת עתיד שבו יצאו אנשים למשימות חלל הרחק מכדור הארץ, אבל יישאו איתם את התרבות ששיגרה אותם. קריאה בספר מאפשרת לנו לדמות את המחשבות שתחלופנה בראשיהם של אנשי חלל אלה כשיראו את המראות שהטלסקופים שלנו קלטו ותיעדו. במילים אחרות, שלא כמו סוכנות החלל נאס"א, בורשטיין מאייש את החלל בלי להשקיע מיליוני דולרים. הוא עושה זאת בכוח הדמיון של אדם יחיד.

הצפייה בחלל והחשיבה עליו במונחי התרבות האנושית מעניקות תחושת בית ביקום הזר המקיף אותנו. בורשטיין מרחיב את האופק, יוצא מגבולות ישראל אל מרחבי היקום שנפרשו מאז המפץ הגדול על פני ביליוני שנות אור. להפתעתנו, אנו מוצאים בתוך המרחב העצום הזה את עצמנו. היקום הופך מזר ונוכרי למוכר וידידותי. הוא הופך לבית החדש שלנו, שבו מראות חדשים, עוצרי נשימה, של דברים שלא ידענו על קיומם.

השילוב בין תמונות יפהפיות ופירוש אנושי למשמעותן הופך את ״אדם בחלל״ לחוויה מרתקת. ספר זה הוא יהלום נדיר ויקר ערך בנושא החלל.