בעת ביקורו האחרון בישראל שאלתי את מישל וולבק איזה מספריו של עמנואל קארר הוא הכי אוהב. הוא השיב בלי שום היסוס: ״חיים אחרים משלי״. הסכמתי איתו בקלות ושמחתי לבשר לו שהרומן הזה, שראה אור לראשונה בצרפת ב-2009, סוף סוף יראה אור בקרוב בעברית.
תמיד היה נדמה לי שיש מין אור ששפוך על הספר הזה, שדווקא עוסק בנושאים קודרים כמו אסון טבע, מוות, מחלה, עוני. אבל בדיוק בשביל זה יש ספרים, כדי לדעת מה זה להיות בני אדם. כמו בספריו האחרים, גם כאן קארר מסתבך לפעמים עם הכנות של עצמו, מתלבט, מתחבט, לפעמים חש מיותר או הופך את עצמו למיותר. אבל הפעם הוא לא הנושא. הוא מודע היטב לכובד של האירועים, לגודל של המעשים ובעיקר לנסיבות החריגות של הכתיבה, שמחייבים אותו הפעם קצת לזוז הצדה, להסתכל החוצה בענווה ולכתוב על חיים שהם אחרים לגמרי משלו. בשונה מרבים מספריו שלעתים קרובות מגוללים פרשיות חיים יוצאות דופן, החל בז׳אן-קלוד רומן, דרך אדוארד לימונוב ועד לאחרונה אימו הלן קארר ד׳אנקוס, הרי כאן מדובר בחיים של אנשים רגילים. מעטים מאיתנו מסוגלים לדמיין את עצמם בנעליו של אדוארד לימונוב, אבל מה שקורה בספר הזה, יכול לקרות לכל אחת ואחד מאיתנו.
על כריכת המהדורה העברית מוצגת רפרודוקציה של ״אוקיינוס״, ציור שמן מאת חברתנו אמלין לנדון, רעייתו של פול אוצ׳קובסקי-לורנס זכרונו לברכה, מייסד הוצאת P.O.L. פול היה העורך של עמנואל קארר ושל רבים וטובים אחרים (מרגריט דוראס, ז׳ורז׳ פרק, אדואר לווה, אם להזכיר כמה מהם) וחבר ומנטור של הוצאת בבל מאז היווסדה. לנדון היא ציירת וסופרת פורה בזכות עצמה שספריה רואים אור דרך קבע בסדרה הלבנה של הוצאת Gallimard. תשוקתה רבת השנים לימים ולאוקיינוסים זיכתה אותה במעמד הנדיר של ״סופרת ימית״ המקנה לה את הזכות להפליג בחינם על כל ספינת סוחר צרפתית לכל מקום בכדור הארץ.
דימוי: Emmelene Landon, Océan, huile sur toile, 130 x 130 cm, 2023
ערב שיוקדש לאחד היסודות הפלאיים והמסתוריים ביותר בעולם. במהלך הערב נתבונן בקשר הקדמוני שלנו עם כוח היצירה שממנו הגיחו החיים, מהזמן העמוק, לפני 4 מיליארד שנה - עד ימינו אנו. מור קדישזון וד"ר רחל גוטסמן ישוחחו על נהרות ונחלים בהיסטוריה הים תיכונית מזווית מיתית, היסטורית ופואטית.
מבקרי "הארץ" ממליצים על היצירות שכדאי לחפש בדוכני שבוע הספר: אביגדור פלדמן ממליץ על ״הנכד״, אדם רז ממליץ על ״היסטוריון בעזה״, שירין פלאח סעב על "חיים אחרים משלי”, שלי קרן על "אימפריית הסימנים”.
