כאשר הגיע כתב היד להוצאת הספרים L’Iconoclaste, העורכת, סילבי גרסיה, צחקה החל מהעמודים הראשונים.
זה כל כך נדיר לצחוק בזמן קריאת רומן. היא לא יכלה להניח אותו מהיד. כשהגיעה לסוף, היא כתבה למוד ונטורה.
וההרפתקה הפראית של הספר יצאה לדרך.
הסיפור מתחיל מוקדם יותר, כמובן. שלוש שנים קודם לכן, ליתר דיוק, כאשר מוד ונטורה ממשיכה לשאול את עצמה: "למה אנחנו לא יכולים לאהוב זה את זה כל החיים כמו שאהבנו ביום הראשון?" כיוון שאין לה תשובה, היא מדמיינת את האישה הזאת, האובססיבית לבעלה למרות השנים שלהם יחד. היא רוצה לשקוע בחיי היומיום של אישה נשואה בשנות הארבעים לחייה עם שני ילדים. לכתוב על ימיה, מחשבותיה, חלומותיה.
מוד ונטורה כותבת במשך שלוש שנים, במהלך שיעורי השיווק שלה ב-HEC, ברכבת העילית בדרכה לעבודתה הראשונה בפראנס-אינטר. לפעמים היא כותבת כל יום, לפעמים שום דבר במשך שבועות.
היא שואבת השראה מהכול: מתשוקתה לבן זוגה באותה תקופה, מזרים ברחוב, מסרטים, משתייה עם חברים, מעדויות בפודקאסטים... היא מתעדת את הבחנותיה ברשימות בטלפון שלה ושוקעת בקריאת ספרי הלילה שלה. תשוקה פשוטה של אנני ארנו הוא נקודת המפנה שלה. היא מבינה שאפשר לכתוב על אהבה לאורך 80 עמודים בלי תפניות בעלילה ובלי תחבולות עוצרות נשימה. רק האישה הזאת והתשוקה הזאת, והמילים של אנני ארנו.
ההצלחה של בעלי היא סיפור יפהפה. רומן ביכורים מאת סופרת לא ידועה שהפך לרב מכר.
היום, בזכותכם, הסיפור ממשיך!
ערב שיוקדש לאחד היסודות הפלאיים והמסתוריים ביותר בעולם. במהלך הערב נתבונן בקשר הקדמוני שלנו עם כוח היצירה שממנו הגיחו החיים, מהזמן העמוק, לפני 4 מיליארד שנה - עד ימינו אנו. מור קדישזון וד"ר רחל גוטסמן ישוחחו על נהרות ונחלים בהיסטוריה הים תיכונית מזווית מיתית, היסטורית ופואטית.
מבקרי "הארץ" ממליצים על היצירות שכדאי לחפש בדוכני שבוע הספר: אביגדור פלדמן ממליץ על ״הנכד״, אדם רז ממליץ על ״היסטוריון בעזה״, שירין פלאח סעב על "חיים אחרים משלי”, שלי קרן על "אימפריית הסימנים”.
