הוצאת בבל נרגשת ושמחה עם קבלת פרס נובל לספרות לשנת 2025 של הסופר האהוב עליה לאסלו קרסנהורקאי. שלושת ספריו, ״מלחמה ומלחמה״ (2011) ״תוגת ההתנגדות״ (2017) ו״טנגו השטן״ (2025), יצאו לאור בהוצאת בבל ותורגמו ע״י רמי סערי. מצורפים נימוקי הוועדה שפורסמו במעמד הזכייה:
הסופר לאסלו קרסנהורקאי נולד בשנת 1954 בעיירה ג'ולה שבדרום־מזרח הונגריה, סמוך לגבול רומניה. אזור כפרי מבודד דומה משמש רקע לרומן הראשון שלו, ״טנגו השטן״ (1985; תורגם לאנגלית ב־2012; ראה אור בעברית בתרגום רמי סערי, בהוצאת בבל ב-2025). הרומן היה סנסציה ספרותית בהונגריה וציין את פריצת הדרך של המחבר. בשפה רבת עוצמה וסימבולית, מתוארת קבוצה של תושבים קשי יום במושבה שיתופית נטושה בכפר ההונגרי, ערב נפילת הקומוניזם. בכפר שוררת ציפייה אילמת עד אשר ירמיהו הכריזמטי ועוזרו פטרינה, שנחשבו למתים, מופיעים לפתע פתאום. בעיני התושבים הם נראים כשליחים – של תקווה או של יום הדין. היסוד השטני שבכותרת הספר בא לידי ביטוי במוסר העבדים שלהם ובתחבולותיו של הרמאי ירמיהו, שגורמות לכך שכולם נלכדים בסבך השקר. כל דמות ממתינה לנס שלא מגיע, כפי שמרמז מוטו הפתיחה מציטוט קפקאי: "ובכן, מוטב שאחטיא את המטרה בהמתנה לה". הרומן עובד לסרט קולנוע ייחודי ב־1994 בבימויו של בלה טאר.
מבקרת התרבות האמריקאית סוזן סונטג כינתה את קרסנהורקאי "אמן האפוקליפסה של הספרות העכשווית” לאחר שקראה את ספרו השני, "תוגת ההתנגדות" (1989; תורגם לאנגלית ב־1998; ראה אור בעברית בתרגום רמי סערי בהוצאת בבל ב-2017). כאן, בפנטזיית אימה קדחתנית המתרחשת בעיירה הונגרית קטנה בעמק הקרפטים, מועצמת הדרמה אף יותר. למן העמוד הראשון אנו נכנסים ביחד עם גברת פפלאום חסרת החן למצב חירום מסחרר. האותות מבשרי הרעה מתרבים. גורם מרכזי באירועים הוא הגעתו לעיר של קרקס רפאים, שהאטרקציה המרכזית שלו היא גוויית לוויתן ענק. מחזה מאיים זה מפעיל כוחות קיצוניים הגורמים להתפרצות של אלימות והשחתה, והצבא אינו מצליח לבלום את האנרכיה – מה שיוצר פתח להפיכה דיקטטורית. קרסנהורקאי מתאר בווירטואוזיות את המאבק האכזרי בין סדר לאי־סדר, מאבק שבו איש אינו חומק מאימת הטרור.
ברומן "מלחמה ומלחמה" (1999; תורגם לאנגלית ב־2006; ראה אור בעברית בתרגום רמי סערי בהוצאת בבל ב-2011) מפנה קרסנהורקאי את מבטו מעבר לגבולות הונגריה. הארכיבאי הצנוע קורין מחליט, במעשהו האחרון טרם מותו, לנסוע מהפרברים של בודפשט לניו יורק כדי לזכות לרגע במקומו “במרכז העולם”. בארכיונו נקרתה לידיו תגלית, אפוס עתיק על אודות לוחמים השבים מן הקרב; ואת האפוס הזה הוא מבקש להציג לעיני העולם. בספר זה מתפתחת הפרוזה של קרסנהורקאי לכדי משפטים ארוכים ונפתלים כמעט ללא סימני פיסוק – סימן ההיכר שלו.
"מלחמה ומלחמה" הפיקרסקי מבשר את יצירתו הגדולה "שובו של הברון ונקהיים" (2016; תורגם לאנגלית ב־2019) שבה משתעשע קרסנהורקאי באופן מתוחכם עם המסורת הספרותית העולמית. דמות “האידיוט” של דוסטויבסקי מתגלגלת כאן בברון מאוהב נואשות ומכור להימורים, אשר לאחר שנים בגלות בארגנטינה שב להונגריה, בתקווה להתאחד עם אהובתו מילדות. בדרכו הוא נופל קורבן לתחבולותיו של דנטה – נוכל עלוב, גרסה מלוכלכת של סנצ’ו פנסה. שיאו הקומי של הרומן הוא טקס הקבלה החגיגי שמארגנת העיירה לכבוד הברון, טקס שממנו מנסה הגיבור המדוכדך לחמוק בכל מחיר.
לצד יצירות אלו מצטרף רומן חמישי “אפוקליפטי”: הרשט 07769 (2021; תורגם ב־2024). הפעם מתרחשת העלילה לא בעמק הקרפטים אלא בעיירה מודרנית בתורינגיה שבגרמניה, שגם היא מוכת אנרכיה, מעשי רצח והצתות – על רקע מורשתו האדירה של יוהאן סבסטיאן באך. זהו ספר “שנכתב בנשימה אחת”, על אלימות ויופי הקשורים זה בזה באופן “בלתי אפשרי”. המבקרים כינו אותו “הרומן הגרמני הגדול של זמננו” בשל תיאורו המדויק של חוסר השקט החברתי. גיבורו, הרשט, הוא דמות של אדם תם וטהור לב, “שוטה קדוש” ברוח דוסטויבסקי, המגלה כי נתן את אמונו דווקא בכוחות ההרס הפועלים בעיירה. אצל קרסנהורקאי תמיד יש מקום לבלתי צפוי – כפי שמודגם בסיום הרומן.
קרסנהורקאי הוא מחבר אפי דגול במסורת המרכז־אירופית, המשתרעת מקפקא ועד תומאס ברנהרד, ומאופיינת באבסורד ובגרוטסקה. עם זאת, הוא גם פונה מזרחה ומאמץ טון מהורהר ומעודן יותר, בהשראת מסעותיו בסין וביפן. כך נולד הרומן "הר מצפון, אגם מדרום, שבילים ממערב, נהר ממזרח" (2003; תורגם לאנגלית ב־2022), סיפור מסתורי ולירי המתרחש מדרום־מזרח לקיוטו. הספר משמש מעין הקדמה ליצירה העשירה "סאיובו שם למטה" (2008; תורגם לאנגלית ב־2013) – אוסף של שבע־עשרה נובלות הממוספרות על פי סדר פיבונאצ’י, העוסקות ביופי ובבריאה אמנותית בעולם של עיוורון וזמניות. לצד חמשת האפוסים שלו, זהו אחד משיאי יצירתו. בלתי נשכחת במיוחד סצנת הפתיחה: אנפה לבנה עומדת קפואה באמצע נהר קאמו בקיוטו, ממתינה לטרפה במערבולות שמתחתיה – דימוי חמקמק למצבו של האמן הבלתי נראה להמונים.
החוט המקשר הוא המיתוס היפני על סאיובו, מגינת בוסתן שאחת לשלושת אלפים שנה מניב פרי שבכוחו להעניק אלמוות. בספר זה הופך המיתוס למשל על בריאת יצירת אמנות: בכל אחד מן הפרקים אנו עוקבים אחר הולדתה של יצירה בזמן ובמקום שונים. לעיתים באה הבריאה לאחר תקופת הכנה ארוכה של מסורת ומלאכת־יד, ולעיתים מתוך עיכוב ובלבול, כמו בסיפור על הובלת ציור לא גמור מאת הצייר הרנסנסי פייטרו פרוג’ינו מפירנצה לעיר הולדתו, פרוג’ה – שם מתרחש נס. האמן עצמו נעדר לעתים קרובות מסיפורי "סאיובו שם למטה". תחתיו מופיעים דמויות שוליות – שומרים, עוברי אורח, בעלי מלאכה מסורים – שאינם מבינים את משמעות היצירה שלה הם שותפים. הספר הוא תיאור מופתי של תהליך היצירה, שבו הקורא מובא “מבעד לדלתות צדדיות” אל המעשה הבלתי ניתן להסבר של הבריאה האמנותית.
יצירה נוספת המבליטה את רוחב היריעה והטון של של קרסנהורקאי היא הנובלה "עבודת חפירה למען ארמון: כניסה לשיגעון של אחרים" (2018; תורגמה לאנגלית ב־2020). זהו סיפור מבריק ופרוע המתרחש במנהטן, שרוחות הרפאים של הרמן מלוויל וּמעריציו האובססיביים מרחפות בו. זוהי נובלה על קללת החיקוי אך גם על ברכת ההתנגדות. עצובה – ואולי לא.
אנדרס אולסון
יו״ר ועדת פרס נובל
