מחווה לאלחנדרו חודורובסקי בסינמטק תל אביב, 16-30.7

איך אפשר להגדיר איש רוח שיצירתו הולכת בכל כך הרבה נתיבים? חייו של אלחנדרו חודורובסקי הם יצירת אמנות המשובצת באירועים פלאיים ובחוויות יוצאות דופן – מהפעילות בחוג המשוררים הצ'יליאנים של שנות הארבעים, דרך תנועת הסוראליסטים בצרפת, הקמת קבוצת 'תיאטרון הפאניקה', ההתנסות בקולנוע אקספרימנטלי פסיכדלי, שחזור קלפי הטרוט של מארסיי ועד לעבודתו כשולייתה של אחת השמאניות המרפאות הגדולות במקסיקו ושבעקבותיה פיתח את שיטת הטיפול המהפכנית ששינתה את חייהם של אלפי אנשים, הפסיכומאגיה - אלה הן מקצת תחנות חייו של האיש והאגדה.

ספרו האוטוביוגרפי "ריקוד המציאות" שיצא לאחרונה לאור בעברית בזכותם של מור קדישזון, גיל בונשטיין ואורי סיוון, הוא סיפור חייו של אדם שכל יצירתו – בקולנוע, בתיאטרון ובספרות – מבטאת חיפוש נוקב, בלתי מתפשר ולעיתים מטלטל – אחר ריפוי אישי והרחבת התודעה האנושית. צאתו לאור של הספר היא הזדמנות לחגיגה קולנועית – סרטיו של חודורובסקי נחשבים לאבני בסיס בקולנוע האקספרימנטלי של שנות ה-70, ואחרי שתיקה קולנועית של כמעט 30 שנה, הוא חזר לפני כחמש שנים ליצור סדרת סרטים אוטוביוגרפים שמבוססת על ספרו זה "ריקוד המציאות".

עד כה יצאו שניים מתוך הסדרה האוטוביוגרפית– "ריקוד המציאות" (2013) שמספר על תקופת ילדותו ו"שירה אינסופית" (2016) שמתרכז בימי נערותו וגילוי עולם השירה בשנות העשרים לחייו. חודורובסקי, בקרוב בן 90, מציג כיום קולנוע שמיישם בבשלות ובעומק רב את תפיסת עולמו הפסיכומאגית – ריפוי דרך עולם הסמלים על ידי פעולות סוראליסטיות, תיאטרליות, לא רציונליות, שבאות לשנות את מהלך המציאות. להגשים את חלומה הכמוס והמודחק של אמו מבעד למסך הקולנוע, להיפרד מחדש מאביו, או לחזור אחרי שמונים שנה לצ'ילה ולצבוע בצבעים תוססים את רחוב בית ילדותו האפור והקודר – אלה הם מקצת הפעולות שיש לקולנוע הפסיכומאגי של חודורובסקי להציע. עבור חודורובסקי, זו תפקידה של האמנות: לרפא. ברמה האישית והחברתית כאחד. אמנות שאינה מרפאה, כדבריו – היא אינה אמנות. בנוסף ל"ריקוד המציאות" ו"שירה אינסופית" נקרין גם שלושה סרטים קלאסיים של חודורובסקי: 

אל טופו - 1970

ההר הקדוש - 1973

סנטה סנגרה - 1989

שימו לב: באירוע הפתיחה ב16/7 תתקיים גם שיחת סקייפ עם אלחנדרו חודורובסקי. לא כדאי להחמיץ!