״לא צריך להיות נחמדים בעולם״ - ניר רצ׳קובסקי משוחח עם מישל וולבק, במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות

06.05.2025

״לא צריך להיות נחמדים בעולם״ - ניר רצ׳קובסקי משוחח עם מישל וולבק, במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות

הראיון מתקיים לרגל הגעתו הצפויה של וולבק לישראל כדי לקבל את פרס ירושלים היוקרתי כחלק מפורום הספר הבינלאומי. האירוע יתקיים במשכנות שאננים לצד פסטיבל הסופרים והסופרות הבינלאומי בתמיכת קרן ירושלים, שבו הוא מתארח. בנוסף ישתתף באירועים שונים במוזיאון תל-אביב ובחנות הספרים רידינג. אכן, עם כל הכבוד לפרס הנובל של אנני ארנו, אין כמעט מי שיחלוק על כך שוולבק הוא הסופר הצרפתי החשוב ביותר של דורנו, ובפער משמעותי מכל האחרים. אין ספק שבעולם שמחוץ לצרפת הוא המוּכָּר (והמוֹכֵר) ביותר, וישראל היא אחת המדינות שבהן הוא מצליח ונקרא במיוחד. כבר בתחילת אפריל אזלו הכרטיסים לערב בפסטיבל, שבו ישוחח איתו מבקר הספרות אריק גלסנר. שלא כרוב הסופרות והסופרים הצרפתים, יצירתו של וולבק זמינה לקהל הישראלי בעברית כמעט בשלמותה. שרון ועמית רוטברד, בעלי הוצאת בבל, גילו אותו עוד בראשית דרכו, לפני ההצלחה הפנומנלית של 'החלקיקים האלמנטריים' ב-1998, ומאז ראו אור בהוצאתם כמעט כל ספרי הפרוזה והמסות שלו, וגם מבחר משירתו.

גם מעבר להצלחה המסחרית, נדמה שלישראלים יש יחס מיוחד לוולבק, והיחס הזה הוא הדדי. בתצלום אחד, מהימים שאחרי 7 באוקטובר, נראה קובץ המסות המוקדם שלו "להישאר בחיים" מונח כמעט ללא פגע על שולחן מפוחם בבית שרוף בקיבוץ בארי. וולבק, שקיבל את התצלום מקורא ישראלי, ענה לו: "תחושתי הראשונה הייתה לראות בכותרת ספרי אירוניה אפלה, אבל אפשר לראות בתצלום הזה גם מסר של תקווה". בביקורו מתכנן וולבק לבקר גם בבארי.
אתה מגיע בקרוב לישראל. ביקרת כאן כבר פעמיים לפני יותר מעשור, אבל ישראל של אחרי 7 באוקטובר היא מדינה שונה. עם אילו רגשות אתה מגיע? למה אתה מצפה? "האמת היא שאני מצפה למשהו די מסוים... אני לא יכול לומר שהבנתי על מה חלק גדול מהישראלים באים בטענות לממשלה שלהם. אני לא אומר שהם טועים או צודקים, רק שאני לא יודע".
וולבק לא שש לדבר על ישראל, וממהר להסיט את הדיון לצרפת ולדברים שאמר חודשיים אחרי הטבח בראיון לתמר שבק, בעיתון זה: "אמרתי אז שאני המום מהתגובה בצרפת. זה מפלצתי. מפלצתי שבמקום להפגין סולידריות וחמלה, יש התרבות של המעשים האנטישמיים. זה בלתי נתפס. אני זוכר שבראיון ההוא אמרתי משהו בסגנון, אם הייתי סופר אמיץ הייתי הולך ומדבר עם הצעירים השמאלנים האנטישמים. אני לא סופר אמיץ, ושנה אחר כך עדיין לא עשיתי זאת. זה משהו שאני באמת לא מבין, ושממש מפחיד אותי, בצרפת".
וזה עדיין כך? "כן, הסטטיסטיקות מראות שזה בכלל לא נחלש. ובכלל, זה לא רק בצרפת. באמת יש פה משהו שאני לא מצליח לתפוס".
ולדעתך זו אנטישמיות, או אנטי-ישראליות? "יש אנשים שיכולים לעשות את ההבחנה, אבל לא הרבה. רוב הזמן זו כן אנטישמיות... האנשים לא ממש מבינים את המצב, ומהר מאוד זה מוביל לאנטישמיות חד וחלק".
נוצר בצרפת מצב מוזר שבו האנטישמים המסורתיים, אם אפשר לומר כך, החליפו צד והם התומכים הגדולים של ישראל. "זה לא לגמרי נכון. אנשים לא מספיק מבינים שהחזית הלאומית (המפלגה שייסד לה-פן האב) לא מושתתת על געגועים לווישי, אלא על געגועים לאלג'יריה הצרפתית. מי שאינם צרפתים אינם מעריכים מספיק את המשמעות שהייתה לאלג'יריה עבור צרפת. מיליון איש הוחזרו בברוטליות לצרפת. גורשו מאלג'יריה. הרבה מאוד אנשים. ומלכתחילה החזית הלאומית הייתה הרבה יותר אנטי-מוסלמית, אנטי-ערבית, מאשר אנטישמית. כך שזה לא עד כדי כך מפתיע. הדברים לא מאוד השתנו".
אם כבר אלג'יריה, מה דעתך על עניין בּוּאַלֶם סנסל (סופר אלג'יראי שנמנה עם החשובים בסופרים כותבי הצרפתית כיום, ובשל ביקורתו על המשטר נכלא בשנה שעברה)? איך זה שצרפת לא מצליחה להביא לשחרורו? "זו פחדנות. חוסר נחישות".






פוסטים נוספים ב בלוג

פרופ׳ עירן דורפמן / אימפריית הסימנים
פרופ׳ עירן דורפמן / אימפריית הסימנים

05.10.2025

המשך קריאה

שרון רוטברד / זיעה מתוקה בספרייה של בבל
שרון רוטברד / זיעה מתוקה בספרייה של בבל

11.09.2025

ממש בתחילת המאה הנוכחית, באביב 2001, שיגרה הוצאת בבל עב״ם ספרותי-אמנותי. 
הספר ״זיעה מתוקה״, עליו חתומים במשותף ז׳וסטין פראנק ורועי רוזן, הביא לראשונה לקוראי העברית פרקים נרחבים מתוך רומן אוונגרדי ופורנוגרפי אבוד בשם ״זיעה מתוקה״. המחברת, ז׳וסטין פראנק (1900-1943), היתה אמנית וסופרת יהודייה נשכחת שנולדה באנטוורפן, פעלה בפריז ומתה בתל-אביב. לרומן של פראנק צורפו מסות היסטוריות וביקורתיות מאת האמן רועי רוזן והמתרגמת יוהנה פורר-הספרי הסוקרות את חייה ופועלה ומציעות פרשנויות שונות ליצירתה. כמו בספרים ובמונוגרפיות רבים אחרים המוקדשים לאמנות, את הטקסטים בספר ליוו שלל מראי מקום חזותיים, צילומים של פראנק וסביבתה בפריז ובתל אביב. וכן מבחר מיצירותיה ששרדו את פגעי הזמן.
אמנם, בעת יציאת הספר, נמצאו כמה היסטוריונים של האמנות שקראו את הספר מהר מדי ונתקפו בבהלה אמיתית על כך שנתפסו עם המכנסיים למטה והחמיצו את הפרק החשוב הזה של ההיסטוריה של האמנות, אך בזה פחות או יותר הסתכם הסקנדל. למרבה ההפתעה, למרות נושאיו הפרובוקטיביים ואולי אף השערורייתיים, הספר התקבל באהדה רבה. הביקורות בעיתונים השונים עקבו בסקרנות ובתשומת לב אחרי הפרויקט הטוטלי הזה של רוזן ושיבחו אותו ודנו בכובד ראש בקשרים הדמיוניים שהוא מציע בין דמויות ובין רעיונות, ובין ציור ובין כתיבה.
ההתקבלות החלקה הזאת בטח אומרת משהו על פרקטיקות אוונגרדיות כדוגמת השערורייה או הפרובוקציה שבשלב זה כבר קצת איבדו מכוחם אחרי מאה של אוונגרד, אבל היא אולי גם מעידה על איזו בריאות נפשית של קהל האמנות והספרות בישראל של תחילת המאה ה-21 שכבר לא הזדעזע משום דבר. המהדורה הראשונה של הספר אזלה די מהר. 
כשרועי הציע לנו לפני כשנה וחצי להוציא מהדורה חדשה של הספר הזה, הסכמתי מיד. זה ספר שתמיד אהבתי, מבריק ומצחיק בטירוף. אבל חשבתי שהפעם אולי זה לא יעבור כל כך חלק, שהספר הזה עשוי להתקבל עכשיו אחרת ואולי לקבל משמעויות אחרות.

(צלם לא ידוע: ז׳וסטין פראנק ופניה חיסין בחוף תל-אביב, 1938)

המשך קריאה

מה היתה ההתמסחרות? פופ אפ, פודקאסט מאת אלעד בר נוי
מה היתה ההתמסחרות? פופ אפ, פודקאסט מאת אלעד בר נוי

13.07.2025

 והשבוע אנחנו מנסים להבין לאן נעלם מונח ההתמחסרות, הרעיון שבו אמנות ומסחר לא אמורים להתערב, ושאמנים לא אמורים "למכור את הנשמה שלהם" כדי להתפרנס. מה קרה להתמסחרות, איך זה קשור לדור ה-X, האם אמנות היא סחורה, מקרה המבחן המעניין במועדון הספר של אופרה וינפרי, הקשר של התמסחרות למעמד ולתשוקה ולאותנטיות, והאם תמיד הקפיטליזם יבלע כל התנגדות אליו?

עורכת: טל ניסן, מפיק: יוֹבל בן שושן, מרואיינים: צליל אברהם, ד"ר יואב רונאל

 

המשך קריאה