ראשי
בלוג
ז׳אן-פייר פיליו / סלסולי עשן (מתוך ספרו ״היסטוריון בעזה״ שעומד לראות אור בקרוב בהוצאת בבל)
ז׳אן-פייר פיליו / סלסולי עשן (מתוך ספרו ״היסטוריון בעזה״ שעומד לראות אור בקרוב בהוצאת בבל)
04.02.2026
האנשים והנשים של עזה תמיד אהבו לעשן, הנשים העדיפו נרגילה מעת לעת בין חברות, הגברים ביכרו את הסיגריה מהחפיסה היומית. לאחר שחמאס השתלט בכוח על המובלעת ביוני 2007, הוא מתפתה לאסור טבק. אנשי המיליציה האיסלאמית מתוסכלים מחוסר יכולתם להילחם ב"אויב הציוני" מחוץ לסיבובי עימות קצרים יחסית, אך הרי אסון לאזרחים. הם מסיטים ומשחררים את תוקפנותם הלוחמנית נגד אוכלוסייתם, הנתבעת להתאים את עצמה לחזונם ל"סדר מוסרי" כביכול. עשיתי אז חשבון שרצועת עזה היא השטח הערבי שמרושת בצפיפות הרבה ביותר בכוחות "ביטחון", למעשה במשטרות פוליטיות, בעולם ערבי שכבר רווי וצפוף בסוג של משטרות פוליטיות.
לחץ זה מצד משטרה ומיליציה רק מחריף את "הסיוט בתוך סיוט" של עזה, כפי שמכנים המקומיים את התבססות שלטון חמאס תחת עול המצור הישראלי. הפונדמנטליסטים הקנאים ביותר מעלים מן האוב פאתוות מימי הביניים כדי להצדיק את האיסור על טבק, בטענה שהוא גורם "שיכרות" דומה לזו של אלכוהול ומגונה כמותו. אלא שהוויכוח התיאולוגי הוכרע כבר במאה ה-17 באימפריה העות'מאנית לטובת חוקיות הטבק ומיסויו על ידי השלטון האיסלאמי של התקופה. אל מול הסערה הציבורית, הנהגת חמאס מגיעה לאותה מסקנה ומחליטה להשלים עם צריכת טבק ולמסות אותו טוב יותר. עם זאת, אלכוהול נותר אסור לחלוטין, גם לא בספֵרה הפרטית, ואנשי מיליציה איסלאמיסטים אינם מהססים, עם כל חשד ולו הקל ביותר, להתפרץ למפגשים משפחתיים או חברתיים.
לא רק שאדוני עזה האיסלאמיסטים מייצרים הכנסות משמעותיות ממיסוי הטבק, אלא הם גם משתתפים בהברחות טבק ממצרים, גם הן עם רווחים נאים בצדן. אולם מה שהכי חשוב לחמושים האיסלאמיסטים הוא להמשיך לפקח על ההתמכרות העיקרית בשטח, כאשר שליש מאוכלוסיית הגברים מעשן. הצבא הישראלי, שמודע להתמכרות זו, מטיל ביתר קלות אמברגו על סיגריות, באוקטובר 2023, מפני שאיש לא יעז לאפיין מצרך זה כ"הומניטרי". בעזה מתפשטת אז השמועה כי אמברגו חסר תקדים זה נועד "להגביר את עצבנותם של העזתים, ובכך להחמיר את הכאוס הביטחוני".
כחצי תריסר סוחרים גדולים מורשים על ידי מצרים וישראל להכניס שיירות מסחריות דרך מעבר רפיח. גם אם חלקן תורמות להברחות סיגריות, שהאמברגו הכפיל פי עשרה את הרווחים מהן, מספר החפיסות הנכנסות לעזה מדי חודש צונח מכ-12 מיליון לשניים בלבד. סוחרים גם צוברים מלאים כדי להחריף את המחסור ולמקסם את רווחיהם. המחירים מגיעים לאלף שקלים, או יותר מ-250 אירו, בעבור פאקט סיגריות אחד או קילו טבק גולמי, המכונה "טבק ערבי". ניירות גלגול עולים בין שקל אחד ל-100 שקלים למארז, בשעה שמחירם של עלי התה, הקרקדט והקורטה, שמעשנים אותם כתחליף או מערבבים עם טבק, עולה אף הוא. סיגריה אחת מחולקת כעת בין שלושה או ארבעה מעשנים, עם הצעות להחלפה, ברשתות החברתיות, של חצי סיגריה בקצת טבק נרגילה.
המתקפה הישראלית על רפיח ב-6 במאי 2024, מביאה לסגירת הגבול המצרי וסוחרי הסיגריות נאלצים להסתמך על שיירות סיוע הומניטרי. אם הם לא מצליחים לשחד נהגים בסכומים מפתים, הם מתארגנים להחביא את סחורותיהם במשאיות שסומנו מראש, שמרגע זה הופכות מטרה לכנופיות יריבות המבקשות להשתלט על השלל ולקחת אותו לעצמן. הצבא הישראלי לא רואה בהכרח בעין רעה את הסחר הזה שמאפשר לו להכפיש פעם נוספת את הארגונים הבינלאומיים. מכל מקום, הוא הפריט את הניהול הישיר של כרם שלום, והפקיד אותו בידי חברת האבטחה שלג לבן, שעובדת רק מספר שעות מוגבל ביום.
הסיגריה נעשית כל כך מבוקשת שהיא נמכרת רק ביחידות, במחיר 90 שקל באמצע יוני 2024, ו-120 שקל שבועיים לאחר מכן. ברירת המחדל בשוק הלא-רשמי הזה היא הסיגריה המצרית קארליה, ומרלבורו מקורי נמכר במחירים מופקעים עוד יותר. עם זאת, המרוויחים מהמלחמה אינם היחידים שהימרו על מצוקת המעשנים ברצועת עזה. ב-9 באוגוסט, חיל האוויר הישראלי, במקום להוציא את פקודות הפינוי הרגילות שלו, מטיל סיגריות על חאן יונס, שם מתנהלת מתקפה חדשה. כל אחת מהסיגריות הללו לוותה במסר הבא: "חמאס שורף את עזה. אם אתם רוצים עוד, התקשרו למספר הזה". בני המזל אוספים חפיסה מלאה שעליה כתוב "הטבק מסוכן לבריאות, אבל חמאס עוד יותר", ומאוירת בסינוואר חבוש בשתי קרניים שטניות.
מחיר הקארליה לא מפסיק לעלות במהלך קיץ זה של מחסור, ואף מגיע ל-200 שקלים במהלך הסתיו. הדוכנים של אלה המכונים "מוכרי סיגריות" שאני מגלה בסוף 2024, מציעים רק מילויים מזויפים לסיגריות אלקטרוניות. וחבל על השלטים הזוהרים שמפרסמים את "מלכי הנרגילה" או מציגים את דיוקנו המפורסם של "צ'ה" גווארה עם סיגר ההוואנה. מצד שני, אני שומע סיפורים על מריבות משפחתיות שהחמירו עקב המחסור, על בעלים שנעשו אכזריים עקב גמילה, על נשים שמאשימות את בני זוגן בבזבוז תקציב המשפחה בעבור חופן סיגריות, על בתים שנקרעים לגזרים בגלל גניבה מבישה של חפיסה יקרת ערך. אשר לאנשי המיליציה האיסלאמיסטים, הם מענישים באותה אכזריות, ובירי בפיקות הברכיים, את סוחרי הסיגריות כמו את חוסמי הדרכים.
מעשנים מושבעים מסבירים לי בלהט את הזנים השונים של "טבק ערבי" שמגלגלים המוכרים לאורך כביש החוף. הצ'אמי הוא ברובו מתוצרת מקומית, שמקורה בחלקות הטבק המעובדות ממזרח לדיר אל-בלח. על הדייפה נטען שמקורו בגדה המערבית, גם אם הוא מעורבב בדרך כלל עם טבק מצרי. אנשים מסתכלים בבוז על התחליפים הרוויים בעלי תאנה וגואיבה. הם נזכרים בגן העדן האבוד של נרגילות על שפת הים, את הערבים המבושמים בקפה וטבק, בזמנים שבהם אנשים ספרו לפי חפיסה, לא לפי יחידה, ועוד פחות מכך לפי שאיפה. ומקשיבים בדממה למנגינות של אום כלתום, כי הלילה יורד ו"כוכב המזרח", כפי שמכונה הדיווה המצרית, עולה עם הירח.
ובכל זאת אני מרגיש, בימים הראשונים של 2025, שהשיחות מתלהטות כשמדובר על מחירי הטבק, מחירים שכל מעשן מכיר בלי למצמץ. הם עדיין מתקשים להאמין לכך, אבל הקארליה נסחרת כעת רק ב-150 שקלים ליחידה. כשהיא יורדת ל-100 שקלים, העיניים נוצצות באור שחשבו שאבד, מוציאים את הסיגריה שנשמרה לאירועים מיוחדים כאילו הייתה גביע ניצחון ומתענגים עליה כי סוף סוף הם משוכנעים שאחריה יבואו בקרוב עוד רבות אחרות. המגמה מקבלת אישור, הספסרים מוציאים את המלאים שלהם למכירה בזה אחר זה, הקארליה צונחת ל-80, ואז 60, ואז 50, ואז ל-40 שקלים. ותושבי עזה שוב מתאוששים במהירות ומסכימים שהסיבה היחידה שיכולה לאלץ את הסוחרים להרפות את אחיזתם, האחת והיחידה, היא סוף המצור ומעשי האיבה.
