עמרי הרצוג / "האוהד": אלטרנטיבה מבריקה לתיאורי מלחמת וייטנאם בקולנוע ההוליוודי

27.11.2018

עמרי הרצוג /

מה אני יודע על מלחמת וייטנאם? אני יודע שזו היתה מלחמה עקובה מדם; אני יודע ששתי המעצמות שנלחמו על המדינה הזאת החריבו אותה. הן פעלו בשם מנגנונים אידיאולוגיים שונים בתכלית, אולם היה להם מן המשותף: אמונה מוחלטת בנוגע לטיבו של הטוב והצודק; שאיפה להשתלט על הארץ כדי לגאול אותה מעצמה.
אבל מלחמת וייטנאם מוכרת לי בעיקר מהקולנוע ההוליוודי, שעיצב אותה כדרמה כל־אמריקאית: "אפוקליפסה עכשיו", "פלאטון", "צייד הצבאים", "מטאל ג'אקט". אלו היו סרטים ספקטקולריים, שבהם הג'ונגל הטרופי שימש תפאורת גיהנום מרהיבה לסצינות של קרב, אובדן, רעות ועוז רוח של לוחמים אמריקאים. האסיאתים היו רק ניצבים: עלובים, תמימים מדי או אכזריים מדי, בשר תותחים. בהפגנות שהתקיימו בארצות הברית נגד המלחמה כיכבה ג'יין פונדה, נערת זוהר של מצפון והתנגדות. 40 שנה לאחר המלחמה, אפשר כבר להכריז על ניצחונה החד־משמעי של הוליווד: מכונת התעמולה היעילה עיצבה את המלחמה הזאת בתודעה הגלובלית. לא תמיד ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים.
"האוהד", רומן הביכורים של הסופר האמריקאי יליד וייטנאם וייט תאן נוון, מעמיד במרכזו גבר וייטנאמי שנמלט מסייגון ללוס אנג'לס לאחר שהמלחמה הוכרעה. מטוסים אמריקאיים מבריחים אותו משם, יחד עם עמיתיו ומפקדיו מכוחות הדרום המובס. באחת הסצינות ברומן הוא מתבקש לייעץ לבמאי של סרט הוליוודי חדש על המלחמה. הצילומים נעשים בפיליפינים, כי וייטנאם נתונה תחת מרות המחנות הקומוניסטיים לחינוך מחדש. הגיבור מעיר על התסריט, מתרגם לניצבים את הוראות הבימוי, צופה בתפאורה שמוקמת כדי להיחרב על ידי חומרי נפץ והפצצות מבוימות. הוא צופה בסצינות של אונס נורא, שנועדו להבהיר לצופים בעולם כולו לאן מגעת אכזריותם וחוסר אנושיותם של חיילי הווייטקונג.
הגיבור מבקש להגן על השחקנים האסיאתים ואפילו להוסיף להם שורה בתסריט: שיוכלו לדבר, להשמיע קול. "היעדר אמצעי ייצור עלול לפעמים להביא למוות", הוא מעיד, "אך גם היעדר אמצעי הייצוג הוא סוג של מוות". הוא נכשל במלאכתו. ובמובן זה הרומן, שעם צאתו זכה בשורה ארוכה של פרסים ספרותיים יוקרתיים וביניהם פרס פוליצר לשנת 2016, מבקש לעמוד מנגד לסיפוריו של הקולנוע האמריקאי. הוא מספר על המלחמה מנקודת מבט אחרת, של גולה וייטנאמי בארצות הברית, של מי שכבר מכיר היטב את הקודים של המערב, ובכל זאת קשור לעמו ומשתוקק — באופן נואש, חסר סיכוי — לייצג קול חלופי.




פוסטים נוספים ב בלוג

מה היתה ההתמסחרות? פופ אפ, פודקאסט מאת אלעד בר נוי
מה היתה ההתמסחרות? פופ אפ, פודקאסט מאת אלעד בר נוי

13.07.2025

 והשבוע אנחנו מנסים להבין לאן נעלם מונח ההתמחסרות, הרעיון שבו אמנות ומסחר לא אמורים להתערב, ושאמנים לא אמורים "למכור את הנשמה שלהם" כדי להתפרנס. מה קרה להתמסחרות, איך זה קשור לדור ה-X, האם אמנות היא סחורה, מקרה המבחן המעניין במועדון הספר של אופרה וינפרי, הקשר של התמסחרות למעמד ולתשוקה ולאותנטיות, והאם תמיד הקפיטליזם יבלע כל התנגדות אליו?

עורכת: טל ניסן, מפיק: יוֹבל בן שושן, מרואיינים: צליל אברהם, ד"ר יואב רונאל

 

המשך קריאה

שרון רוטברד / פרידה מבן פול
שרון רוטברד / פרידה מבן פול

18.06.2025

כמי שלא היה שותף סוד של מיכל פלג אך הוציא לאור את ספרו הראשון של בן פול ״מלך, בלש״ קראתי מאוד בעניין את הכתבה המרתקת של גילי איזיקוביץ׳ על בן פול ומיכל פלג שהתפרסמה ב״הארץ״.

בזמנו קראתי את הפוסט של מוטי פוגל ואת ההשערה שלו שבן פול אינו אלא מיכל פלג. אני מכיר את מוטי הרבה שנים ודי סומך עליו, היה לי חלק קטן בבניית הבית ברחוב סימון קרובלייה שבו הוא מתגורר ושאותו הוא מכיר על כל קרביו, הוא אחד הקוראים הקשובים והרגישים שיש. התזה שלו, שבן פול הוא בעצם אישה נשמעה מעניינת ואולי אפילו משכנעת. זה היה רעיון מסעיר לחשוב שהמפגן הווירטואוזי הזה של כתיבה גברית נכתב על ידי אישה. לצערי, בשלב זה כבר לא יכולתי לחזור ולקרוא את התכתבויות הישנות שלי עם בן פול, על כל עליותיהן ומורדותיהן שכן המחשב שבו הן היו מאוכסנות ושהיה מונח ליד המיטה, עשרים סנטימטר מראשי, נגנב מביתי בפריצה שהתרחשה בליל יום הולדתי.

 

המשך קריאה

דאבל וולבק: דקל שי שחורי על שני הספרים המאויירים של מישל וולבק ולואי פייאר, מגזין פורטפוליו
דאבל וולבק: דקל שי שחורי על שני הספרים המאויירים של מישל וולבק ולואי פייאר, מגזין פורטפוליו

18.06.2025

שני ספרים מאת מישל וולבק ולואי פייאר ראו אור לאחרונה בישראל ובעברית: ״המפה והטריטוריה״ – עיבוד לרומן שראה אור ב־2010, והקובץ הדק ״שבעה שירים מאויירים״ שראה אור לאחרונה. הקריאה ברומן ובחוברת השירים תמצא חן בוודאי בעיני חובבי וולבק: הם עשירים ברפרנסים שמחייבים שליטה במקורות התרבותיים של יצירתו ובשדה האמנותי הרחב של המאה ה־20. הצורה הגרפית מביאה לידי ביטוי את כשרונו של פייאר בבניית סיטואציות, דמויות ונופים, אבל לא פחות מכך חושפת את יכולתו לחבר בין הרבה עולמות יחד.

 

המשך קריאה