עמרי הרצוג / "האוהד": אלטרנטיבה מבריקה לתיאורי מלחמת וייטנאם בקולנוע ההוליוודי

27.11.2018

עמרי הרצוג /

מה אני יודע על מלחמת וייטנאם? אני יודע שזו היתה מלחמה עקובה מדם; אני יודע ששתי המעצמות שנלחמו על המדינה הזאת החריבו אותה. הן פעלו בשם מנגנונים אידיאולוגיים שונים בתכלית, אולם היה להם מן המשותף: אמונה מוחלטת בנוגע לטיבו של הטוב והצודק; שאיפה להשתלט על הארץ כדי לגאול אותה מעצמה.
אבל מלחמת וייטנאם מוכרת לי בעיקר מהקולנוע ההוליוודי, שעיצב אותה כדרמה כל־אמריקאית: "אפוקליפסה עכשיו", "פלאטון", "צייד הצבאים", "מטאל ג'אקט". אלו היו סרטים ספקטקולריים, שבהם הג'ונגל הטרופי שימש תפאורת גיהנום מרהיבה לסצינות של קרב, אובדן, רעות ועוז רוח של לוחמים אמריקאים. האסיאתים היו רק ניצבים: עלובים, תמימים מדי או אכזריים מדי, בשר תותחים. בהפגנות שהתקיימו בארצות הברית נגד המלחמה כיכבה ג'יין פונדה, נערת זוהר של מצפון והתנגדות. 40 שנה לאחר המלחמה, אפשר כבר להכריז על ניצחונה החד־משמעי של הוליווד: מכונת התעמולה היעילה עיצבה את המלחמה הזאת בתודעה הגלובלית. לא תמיד ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים.
"האוהד", רומן הביכורים של הסופר האמריקאי יליד וייטנאם וייט תאן נוון, מעמיד במרכזו גבר וייטנאמי שנמלט מסייגון ללוס אנג'לס לאחר שהמלחמה הוכרעה. מטוסים אמריקאיים מבריחים אותו משם, יחד עם עמיתיו ומפקדיו מכוחות הדרום המובס. באחת הסצינות ברומן הוא מתבקש לייעץ לבמאי של סרט הוליוודי חדש על המלחמה. הצילומים נעשים בפיליפינים, כי וייטנאם נתונה תחת מרות המחנות הקומוניסטיים לחינוך מחדש. הגיבור מעיר על התסריט, מתרגם לניצבים את הוראות הבימוי, צופה בתפאורה שמוקמת כדי להיחרב על ידי חומרי נפץ והפצצות מבוימות. הוא צופה בסצינות של אונס נורא, שנועדו להבהיר לצופים בעולם כולו לאן מגעת אכזריותם וחוסר אנושיותם של חיילי הווייטקונג.
הגיבור מבקש להגן על השחקנים האסיאתים ואפילו להוסיף להם שורה בתסריט: שיוכלו לדבר, להשמיע קול. "היעדר אמצעי ייצור עלול לפעמים להביא למוות", הוא מעיד, "אך גם היעדר אמצעי הייצוג הוא סוג של מוות". הוא נכשל במלאכתו. ובמובן זה הרומן, שעם צאתו זכה בשורה ארוכה של פרסים ספרותיים יוקרתיים וביניהם פרס פוליצר לשנת 2016, מבקש לעמוד מנגד לסיפוריו של הקולנוע האמריקאי. הוא מספר על המלחמה מנקודת מבט אחרת, של גולה וייטנאמי בארצות הברית, של מי שכבר מכיר היטב את הקודים של המערב, ובכל זאת קשור לעמו ומשתוקק — באופן נואש, חסר סיכוי — לייצג קול חלופי.




פוסטים נוספים ב בלוג

״לא צריך להיות נחמדים בעולם״ - ניר רצ׳קובסקי משוחח עם מישל וולבק, במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות
״לא צריך להיות נחמדים בעולם״ - ניר רצ׳קובסקי משוחח עם מישל וולבק, במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות

06.05.2025

קצת מפחיד להתקשר למישל וולבק. תירגמתי שניים מספריו אבל אף פעם לא דיברתי איתו, וגם אם שמעתי שבאופן אישי הוא אדם עדין וחביב, קשה להשתחרר מהתדמית של ה'אַנפַנט טֶריבּל' של הספרות הצרפתית ב-30 השנים האחרונות: גאון ארסי, פרובוקטור, מיזוגן, בלתי צפוי, ואני מזמין את שונאיו ומעריציו להוסיף את שאר התוויות החביבות עליהם, שכנראה יהיו כולן נכונות ושגויות בה-במידה.
אני מחייג את המספר ומקווה שרעשי הבנייה מהתמ"א הסמוך לא יפריעו מדי לשיחה. וולבק עונה מיד ופותח בהתנצלות על רעשי השיפוצים שיש כרגע בבניין שלו בפריז. ובכל זאת, איכשהו, העבודות נאלמות דום לשעה ואנחנו מצליחים לנהל שיחה שקטה בלי הפרעות. לרגעים, נדמה לי, כמעט שקטה מדי: בדיבור וולבק פחות עולץ ונשכני מאשר בפרוזה ובמאמרים שלו, מהורהר, מהסס, לא מרבה באמירות נחרצות. ואולי משהו התרכך בסופר, שבשנה הבאה ימלאו לו 70 (לפחות לפי אחת הגרסאות, שכן בכוונה טיפח עמימות סביב גילו)? גם ברומן האחרון שלו, "לחסל", יש לפעמים תחושה כזו, ועוד אחזור לכך בהמשך.

 

המשך קריאה

פרס ירושלים 2025 יוענק למישל וולבק
פרס ירושלים 2025 יוענק למישל וולבק

20.04.2025

הסופר והמשורר הצרפתי מישל וולבק יקבל את פרס ירושלים לספרות לשנת 2025 במסגרת פורום הספר הבינלאומי שיתקיים במאי הקרוב. הפרס היוקרתי, המוענק על ידי ראש העיר ירושלים אחת לשנתיים, נחשב לאחד הפרסים הספרותיים החשובים בעולם. בין הזוכים בו בעבר: חורחה לואיס בורחס, אז'ן יונסקו, סימון דה בובואר, מילן קונדרה, סוזן סונטג, ג'ון מקסוול קוטזי, איסמעיל קאדרה, קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוׁרְד, ג'ויס קרול אוטס ואחרים.

חבר השופטים שכלל את חוקר הספרות פרופ׳ גור זיק, מבקר הספרות ד״ר אריק גלסנר וחוקרת הספרות גב׳ בלהה בן אליהו בחר פה אחד במישל וולבק בשל היותו "סופר רדיקלי" בעל "כישרון מוסרי", המעז לעסוק "בהיבטים הבסיסיים והמהותיים ביותר של הקיום האנושי". 

הנה נימוקי חבר השופטים להענקת הפרס:

המשך קריאה

ארונדהטי רוי / מתוך ״הדוקטור והקדוש״
ארונדהטי רוי / מתוך ״הדוקטור והקדוש״

03.04.2025

 בהימראו ראמג׳י אמבדקר (1891-1956), בן לקאסטת מָהָאר האסורה בנגיעה ואחד המשפטנים המזהירים בדורו, היה שר המשפטים הראשון של הודו ועמד בראש הוועדה לניסוח החוקה. אמבדקר היה מבקרה החריף ביותר של שיטת הקאסטות המושרשת בהינדואיזם. בשונה מיריבו המר מהטמה גנדהי, שהכיר בפגמיה של השיטה אך העדיף אותה על שיטת המעמדות המערבית, הוא הטיף לחיסולה המוחלט, גם במחיר חיסולה של הדת ההינדואית שעליה ועל כתביה היא מתבססת.

הנה הקטע הפותח של המסה הארוכה שכתבה עליו הסופרת ארונדהטי רוי, ״הדוקטור והקדוש״. המסה מופיעה בלווית תרגום ספרו הקלאסי של אמבדקר ״חיסול הקאסטות״ שראה אור בבבל בספטמבר 2023, ערב המלחמה.

החודש, ב-14 באפריל, ימלאו 134 שנים ללידתו של האיש יוצא הדופן הזה. 

המשך קריאה