"הבנות של אלה משם": אסתר פלד על הדור שגדל במצב יתמות מהורים חיים

31.07.2018

אסתר פלד פרצה בסערה לתודעת הקוראים עם זכייתה, שהפתיעה לדבריה אפילו את עצמה, בפרס ספיר ל–2017 על "פתח גדול מלמטה" (הוצאת בבל). פלד אינה נערת פלא, היא כותבת בשלה ומנוסה ששורשיה בעולמות החקר, אחת מאלה שלמקרא דף קורות החיים שלה מתבקשת השאלה איך לא שמענו עליה קודם. ילידת 1960 ("בערך", ככתוב בוויקיפדיה), והשאר מובן מאליו: פסיכולוגית ודוקטור לפילוסופיה, שני ספרי פרוזה ושלושה ספרי עיון. לפני שמעיינים בספרה הנוכחי, ספר העיון "הבנות של אלה משם", נכון לחזור לספר הפרוזה נשוא הפרס, המציג תודעה נשית עזה, מפוכחת עד ייאוש, של נטל הזוגיות אשה־גבר הנשחקת, הנסוגה, הנתלשת פיסה אחר פיסה עד שלב החגיגה המאולצת של האי־זוגיות. במרכזו דמות שתודעתה סיסמוגרפית וביקורתה העצמית והסביבתית חורכת עד כאב ומצמיתה כל אפשרות לקלות דעת משחררת. בהשוואה לפיכחון הקודר של ספרה הקודם, נוצר רושם שאין ביצירתה של פלד בידול מובהק בין הסופרת למספרת. שאלה מתבקשת היא עד כמה ההיסטוריה המשפחתית ומערכת היחסים המשובשת שבין הדור הראשון והדור השני לשואה, כפי שהן מתגלמות בספר הנוכחי, יצרו את תבנית הדמות הנשית מן הספר הקודם.
חמש נשים, בנות לאמהות ניצולות שואה — ובהן פלד עצמה, שיזמה, ערכה וכתבה מבוא ואחרית דבר — העלו על הכתב חמישה סיפורי חיים של בנות הדור השני, הבוחנות את השפעת תפקודן הפגום של אמהות הדור הראשון על הדור שגידלו. כל אחת מהחמש מייצגת בדרכה דור שבנותיו נולדו לפני 50 עד 70 שנה להורים הלומים, שהלכו לעולמם הרבה אחרי ששקעו בעולמם. "טראומטיים־כרוניים", כפי שמגדירה זאת פלד בעדותה, גם אם טראומה היא מושג שלא היה קיים כלל בשיח התקופתי.

רונית פיינגולד, חנה הרציג, שולה טולמן, מירי נתן ופלד עצמה, חמש הנשים המעידות על עצמן, על אמן ועל משפחתן, הן בעלות תארים ועיסוקים בתחומי הרוח והחברה שכתיבה אינה זרה להן; שלוש מהן נשואות, שתיים מהן פלוס שלושה, אחת פלוס שניים ואחת אם לבן. בהקשר של הספר, המצב ההורי אינו אזכור דמוגרפי בלבד, אלא דרך להגדרתן כאמהות לדור השלישי. מצבן המשפחתי של פלד והרציג אינו מוזכר, אף כי מתבקש לבטא תובנות הוריות מצדן כלפי בנות ובני הדור הבא.

פלד מתארת את בדידות ילדותה כחוויה מרכזית ורואה לנכון לדבר על הבדידות שחוותה כמאפיינת של אותם ימים. "ההקלה שחוויתי אני במפגשים עם נשים אחדות שהן בנות הדור השני", היא כותבת במבוא לספר, "היא שהבהירה לי את ערכו האפשרי של ספר כזה, שיש בו יותר מקול אחד". וכאן נדרשת תשובה לשאלה: בדידות בהשוואה למי? המפגש בין ילדוּת לבדידות נפוץ בכל חברה, אלא אם כן מדובר כאן בשונוּת קיצונית ובחריגוּת ייחודית שמקדימות את הבדידות ומחוללות אותה.

 

להמשך הקריאה באתר הארץ




בכל רכישה מעל 150 ש״ח המשלוח, עד הבית, חינם.