וכך, איזו מנוחה בניכר!
שם אני מוגן מהטיפשות, הוולגריות, היהירות, החברתיוּת,
הלאומיות, הנורמליות.
רולאן בארת, חוקר הסימנים הגדול, הגיע לטוקיו לראשונה ב-1966 ומצא שם את מה שתמיד חיפש: אימפריה של סימנים, מקום שבו נותנים כבוד אמיתי למעשה הסימון – לא באופן מוסרני, דתי או ממוסחר, אלא כחלק מאורח החיים היום-יומי.
הסימן היפני משורטט בכל מקום: במבנה של העיר, בחנויות, בגנים, בתיאטרון, במסעדות, באמנות השירה, ואפילו בפָּנים עצמם. אבל הסימן הזה אינו צופן בחובו איזה מסומן מסתורי שהחוקר המערבי צריך לפענח. להפך – הסימן היפני חוגג את ריקותו, מסתפק במועט, במחווה, בקידה של נימוסים, בהייקו של שלוש שורות. מאחורי כל אלה לא עומד דבר מלבד מעשה של סימון שחוגג את עצמו, מְכלה את עצמו ברגע שבוצע, ואינו מותיר שארית כפי שנהוג במערב. במרכז טוקיו ניצב ארמון הקיסר, אבל הוא ריק, וזה בדיוק מה שנותן לאימפריה את כוחה.
יפן מציבה היגיון שונה לגמרי מזה המערבי, ובארת, מוקסם, מעריץ, משרטט דיוקן לא רק של יפן אלא גם של המערב. הוא מנגיד את הסימנים היפניים לאלה המערביים, שנראים לפתע כבדים, גדושים, כמו תש כוחם. וכאן גם הרלבנטיות של הספר לימינו אנו: האם נשכיל למצוא מנוחה מסימנינו המעיקים, המביאים אסון אחר אסון, וללמוד סימון אחר, חדש-ישן?
ערב שיוקדש לאחד היסודות הפלאיים והמסתוריים ביותר בעולם. במהלך הערב נתבונן בקשר הקדמוני שלנו עם כוח היצירה שממנו הגיחו החיים, מהזמן העמוק, לפני 4 מיליארד שנה - עד ימינו אנו. מור קדישזון וד"ר רחל גוטסמן ישוחחו על נהרות ונחלים בהיסטוריה הים תיכונית מזווית מיתית, היסטורית ופואטית.
מבקרי "הארץ" ממליצים על היצירות שכדאי לחפש בדוכני שבוע הספר: אביגדור פלדמן ממליץ על ״הנכד״, אדם רז ממליץ על ״היסטוריון בעזה״, שירין פלאח סעב על "חיים אחרים משלי”, שלי קרן על "אימפריית הסימנים”.
