כל ניסיון לסכם במספר שורות את חייו ופועלו של אלחנדרו חודורובסקי הוא קרב אבוד שתוצאתו ידועה מראש. בלתי אפשרי לא לעשות עוול לקריירה העמוסה והצבעונית של האמן הצ'יליאני ממוצא יהודי רוסי, שהאסתטיקה שלו נערצת על אמנים דוגמת קנייה ווסט, ליידי גאגא ומרלין מנסון. בפברואר הקרוב יחגוג המאסטר תשעים שנות חיים, וכמעט אותו מספר של שנות יצירה. הוא שלח, ועודנו שולח ידו, כמעט בכל תחומי האמנות: קולנוען, מחזאי, צייר, שחקן, משורר, אמן קומיקס, פנטומימאי וסופר ועוד, ובכל אחת מיצירותיו ניתן למצוא נוכחות גדולה של סוראליזם ואבסורדיות, המשולבים עם מיסטיקה וסימבוליקה דתית מגוונת.
ב-2013, לאחר שתיקה קולנועית של יותר מעשרים שנה, שהעידה על אי נכונותו להתפשר אמנותית, חזר חודורובסקי למסכים עם "מחול המציאות" שהיה עיבוד לחלק הראשון (מתוך שלושה) באוטוביוגרפיה המבריקה שלו. הסרט, שמתאר את ילדותו בעיירה צ'יליאנית קטנטנה, זכה להצלחה בפסטיבלים ברחבי העולם/ היא סללה את הדרך ל"שירה אינסופית", החלק השני בסיפור חייו, שמתמקד הפעם בשנות נעוריו בהן התחבר עם שלל דמויות ססגוניות מהבוהמה הצ'יליאנית של שנות החמישים.
רובם המוחלט של סרטיו המוקדמים יותר היו כמעט בלתי ניתנים להשגה עד סביבות אמצע העשור הקודם, אז החלו לצאת בדי.וי.די. עד אז, תקוותו היחידה של חובב הקולנוע הממוצע שרצה לצפות ביצירות מופת דוגמת "פאנדו וליס", "אל טופו", "ההר הקדוש" ו"סנטה סנגרה", הייתה לשים את היד על איזו קלטת וידאו דהויה שמישהו, פעם, הצליח להקליט מן הטלוויזיה. אך בשנים האחרונות חווה חודורובסקי רנסנס עולמי, שהפך אותו לנגיש וזמין מאי פעם. כחלק מכך, הוצאת בבל הרימה את הכפפה ותרגמה לאחרונה לעברית את האוטוביוגרפיה שלו - "מחול המציאות". נוסף לכך, מחר (שני) תיפתח בסינמטק מחווה ליצירתו, בה יוקרנו חמש מעבודותיו. בערב הפתיחה תתקיים גם שיחת סקייפ עימו.
"זה לא טריוויאלי מבחינתי". אומר לי חודורובסקי בשיחת טלפון מביתו בפריז, בריאיון לוואלה! תרבות לרגל צאת הספר בעברית. "זו הפעם הראשונה שאחד מהספרים שלי מתורגם לשפת הקודש, וזה מאוד חשוב לי. זו מעין סגירת מעגל גנאולוגי עבורי. סבי ברח מהפוגרומים בברית המועצות מחשש לחייו ומצא את עצמו בצ'ילה, שזה בערך המקום המנותק ביותר מיהדות שיהודי היה מסוגל להגיע אליו".
ממש בתחילת המאה הנוכחית, באביב 2001, שיגרה הוצאת בבל עב״ם ספרותי-אמנותי.
הספר ״זיעה מתוקה״, עליו חתומים במשותף ז׳וסטין פראנק ורועי רוזן, הביא לראשונה לקוראי העברית פרקים נרחבים מתוך רומן אוונגרדי ופורנוגרפי אבוד בשם ״זיעה מתוקה״. המחברת, ז׳וסטין פראנק (1900-1943), היתה אמנית וסופרת יהודייה נשכחת שנולדה באנטוורפן, פעלה בפריז ומתה בתל-אביב. לרומן של פראנק צורפו מסות היסטוריות וביקורתיות מאת האמן רועי רוזן והמתרגמת יוהנה פורר-הספרי הסוקרות את חייה ופועלה ומציעות פרשנויות שונות ליצירתה. כמו בספרים ובמונוגרפיות רבים אחרים המוקדשים לאמנות, את הטקסטים בספר ליוו שלל מראי מקום חזותיים, צילומים של פראנק וסביבתה בפריז ובתל אביב. וכן מבחר מיצירותיה ששרדו את פגעי הזמן.
אמנם, בעת יציאת הספר, נמצאו כמה היסטוריונים של האמנות שקראו את הספר מהר מדי ונתקפו בבהלה אמיתית על כך שנתפסו עם המכנסיים למטה והחמיצו את הפרק החשוב הזה של ההיסטוריה של האמנות, אך בזה פחות או יותר הסתכם הסקנדל. למרבה ההפתעה, למרות נושאיו הפרובוקטיביים ואולי אף השערורייתיים, הספר התקבל באהדה רבה. הביקורות בעיתונים השונים עקבו בסקרנות ובתשומת לב אחרי הפרויקט הטוטלי הזה של רוזן ושיבחו אותו ודנו בכובד ראש בקשרים הדמיוניים שהוא מציע בין דמויות ובין רעיונות, ובין ציור ובין כתיבה.
ההתקבלות החלקה הזאת בטח אומרת משהו על פרקטיקות אוונגרדיות כדוגמת השערורייה או הפרובוקציה שבשלב זה כבר קצת איבדו מכוחם אחרי מאה של אוונגרד, אבל היא אולי גם מעידה על איזו בריאות נפשית של קהל האמנות והספרות בישראל של תחילת המאה ה-21 שכבר לא הזדעזע משום דבר. המהדורה הראשונה של הספר אזלה די מהר.
כשרועי הציע לנו לפני כשנה וחצי להוציא מהדורה חדשה של הספר הזה, הסכמתי מיד. זה ספר שתמיד אהבתי, מבריק ומצחיק בטירוף. אבל חשבתי שהפעם אולי זה לא יעבור כל כך חלק, שהספר הזה עשוי להתקבל עכשיו אחרת ואולי לקבל משמעויות אחרות.
(צלם לא ידוע: ז׳וסטין פראנק ופניה חיסין בחוף תל-אביב, 1938)
עורכת: טל ניסן, מפיק: יוֹבל בן שושן, מרואיינים: צליל אברהם, ד"ר יואב רונאל
