רועי בית לוי / "הבנאדם": סוף סוף יש מקום על המדף לסטלן ספרותי ישראלי אותנטי

28.05.2019

רועי בית לוי /

"הבנאדם", ספרה הראשון של שולי ספיר, מרים תרומה חשובה לארון הספרים העברי: לראשונה אחרי אלפיים שנות סחיוּת, סוף סוף יש מקום על המדף לסטלן ספרותי ישראלי אותנטי, כחול־לבן־ירוק, ונדמה שרק על ההישג הזה מגיע לספיר פרס ספיר. ירון, הסטלן המרכזי ב"הבנאדם", הוא סוחר סמים קטן, "האחרון בשרשרת המוכרים הוא דג רקק. זה שמוכר את הסחורה ללקוחות הבאים. הבנאדם. הבנאדם הוא לרוב אחד שמעשן בעצמו וזקוק למימון. ככה זה מתחיל... מעניין מאיפה הבנאדם שלי קונה ובכמה. מעניין גם איזה עונש יקבל אם יתפסו אותו, עד כמה לא נעים זה יהיה. ברור שזה יהיה לא נעים, השאלה היא רק עד כמה. חושב ירון: כן, ניקח את הסיכון. מעכשיו, הוא אומר לעצמו בגאווה, הבנאדם — זה אני".
העלילה המצומצמת למדי של "הבנאדם" עוקבת אחר קורותיו של ירון סביב עיסוקו המקצועי, אבל שם לא מצוי העניין המרכזי ברומן הצנום והמגויד הזה. ספיר לא מעוניינת בדרמה שנדחפת קדימה בתנופה, במהלכים נרטיביים נועזים או במשיכות מכחול גדולות מדי — כל מה שהיא זקוקה לו זה חדר אחד ואיזה מעגל של אנשים שמסתדר בתוכו, של שני אנשים או יותר (הבנאדם ואחד מלקוחותיו). עיגול בתוך מרובע, לא הרבה יותר מזה. ובתוך המבנה הגיאומטרי הצנוע הזה ספיר מגלגלת רעיונות מעניינים על עישון ועל כתיבה ועל החוט הדק כעשן הנמתח ביניהם.




פוסטים נוספים ב בלוג

״לא צריך להיות נחמדים בעולם״ - ניר רצ׳קובסקי משוחח עם מישל וולבק, במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות
״לא צריך להיות נחמדים בעולם״ - ניר רצ׳קובסקי משוחח עם מישל וולבק, במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות

06.05.2025

קצת מפחיד להתקשר למישל וולבק. תירגמתי שניים מספריו אבל אף פעם לא דיברתי איתו, וגם אם שמעתי שבאופן אישי הוא אדם עדין וחביב, קשה להשתחרר מהתדמית של ה'אַנפַנט טֶריבּל' של הספרות הצרפתית ב-30 השנים האחרונות: גאון ארסי, פרובוקטור, מיזוגן, בלתי צפוי, ואני מזמין את שונאיו ומעריציו להוסיף את שאר התוויות החביבות עליהם, שכנראה יהיו כולן נכונות ושגויות בה-במידה.
אני מחייג את המספר ומקווה שרעשי הבנייה מהתמ"א הסמוך לא יפריעו מדי לשיחה. וולבק עונה מיד ופותח בהתנצלות על רעשי השיפוצים שיש כרגע בבניין שלו בפריז. ובכל זאת, איכשהו, העבודות נאלמות דום לשעה ואנחנו מצליחים לנהל שיחה שקטה בלי הפרעות. לרגעים, נדמה לי, כמעט שקטה מדי: בדיבור וולבק פחות עולץ ונשכני מאשר בפרוזה ובמאמרים שלו, מהורהר, מהסס, לא מרבה באמירות נחרצות. ואולי משהו התרכך בסופר, שבשנה הבאה ימלאו לו 70 (לפחות לפי אחת הגרסאות, שכן בכוונה טיפח עמימות סביב גילו)? גם ברומן האחרון שלו, "לחסל", יש לפעמים תחושה כזו, ועוד אחזור לכך בהמשך.

 

המשך קריאה

פרס ירושלים 2025 יוענק למישל וולבק
פרס ירושלים 2025 יוענק למישל וולבק

20.04.2025

הסופר והמשורר הצרפתי מישל וולבק יקבל את פרס ירושלים לספרות לשנת 2025 במסגרת פורום הספר הבינלאומי שיתקיים במאי הקרוב. הפרס היוקרתי, המוענק על ידי ראש העיר ירושלים אחת לשנתיים, נחשב לאחד הפרסים הספרותיים החשובים בעולם. בין הזוכים בו בעבר: חורחה לואיס בורחס, אז'ן יונסקו, סימון דה בובואר, מילן קונדרה, סוזן סונטג, ג'ון מקסוול קוטזי, איסמעיל קאדרה, קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוׁרְד, ג'ויס קרול אוטס ואחרים.

חבר השופטים שכלל את חוקר הספרות פרופ׳ גור זיק, מבקר הספרות ד״ר אריק גלסנר וחוקרת הספרות גב׳ בלהה בן אליהו בחר פה אחד במישל וולבק בשל היותו "סופר רדיקלי" בעל "כישרון מוסרי", המעז לעסוק "בהיבטים הבסיסיים והמהותיים ביותר של הקיום האנושי". 

הנה נימוקי חבר השופטים להענקת הפרס:

המשך קריאה

ארונדהטי רוי / מתוך ״הדוקטור והקדוש״
ארונדהטי רוי / מתוך ״הדוקטור והקדוש״

03.04.2025

 בהימראו ראמג׳י אמבדקר (1891-1956), בן לקאסטת מָהָאר האסורה בנגיעה ואחד המשפטנים המזהירים בדורו, היה שר המשפטים הראשון של הודו ועמד בראש הוועדה לניסוח החוקה. אמבדקר היה מבקרה החריף ביותר של שיטת הקאסטות המושרשת בהינדואיזם. בשונה מיריבו המר מהטמה גנדהי, שהכיר בפגמיה של השיטה אך העדיף אותה על שיטת המעמדות המערבית, הוא הטיף לחיסולה המוחלט, גם במחיר חיסולה של הדת ההינדואית שעליה ועל כתביה היא מתבססת.

הנה הקטע הפותח של המסה הארוכה שכתבה עליו הסופרת ארונדהטי רוי, ״הדוקטור והקדוש״. המסה מופיעה בלווית תרגום ספרו הקלאסי של אמבדקר ״חיסול הקאסטות״ שראה אור בבבל בספטמבר 2023, ערב המלחמה.

החודש, ב-14 באפריל, ימלאו 134 שנים ללידתו של האיש יוצא הדופן הזה. 

המשך קריאה