כל ניסיון לסכם במספר שורות את חייו ופועלו של אלחנדרו חודורובסקי הוא קרב אבוד שתוצאתו ידועה מראש. בלתי אפשרי לא לעשות עוול לקריירה העמוסה והצבעונית של האמן הצ'יליאני ממוצא יהודי רוסי, שהאסתטיקה שלו נערצת על אמנים דוגמת קנייה ווסט, ליידי גאגא ומרלין מנסון. בפברואר הקרוב יחגוג המאסטר תשעים שנות חיים, וכמעט אותו מספר של שנות יצירה. הוא שלח, ועודנו שולח ידו, כמעט בכל תחומי האמנות: קולנוען, מחזאי, צייר, שחקן, משורר, אמן קומיקס, פנטומימאי וסופר ועוד, ובכל אחת מיצירותיו ניתן למצוא נוכחות גדולה של סוראליזם ואבסורדיות, המשולבים עם מיסטיקה וסימבוליקה דתית מגוונת.
ב-2013, לאחר שתיקה קולנועית של יותר מעשרים שנה, שהעידה על אי נכונותו להתפשר אמנותית, חזר חודורובסקי למסכים עם "מחול המציאות" שהיה עיבוד לחלק הראשון (מתוך שלושה) באוטוביוגרפיה המבריקה שלו. הסרט, שמתאר את ילדותו בעיירה צ'יליאנית קטנטנה, זכה להצלחה בפסטיבלים ברחבי העולם/ היא סללה את הדרך ל"שירה אינסופית", החלק השני בסיפור חייו, שמתמקד הפעם בשנות נעוריו בהן התחבר עם שלל דמויות ססגוניות מהבוהמה הצ'יליאנית של שנות החמישים.
רובם המוחלט של סרטיו המוקדמים יותר היו כמעט בלתי ניתנים להשגה עד סביבות אמצע העשור הקודם, אז החלו לצאת בדי.וי.די. עד אז, תקוותו היחידה של חובב הקולנוע הממוצע שרצה לצפות ביצירות מופת דוגמת "פאנדו וליס", "אל טופו", "ההר הקדוש" ו"סנטה סנגרה", הייתה לשים את היד על איזו קלטת וידאו דהויה שמישהו, פעם, הצליח להקליט מן הטלוויזיה. אך בשנים האחרונות חווה חודורובסקי רנסנס עולמי, שהפך אותו לנגיש וזמין מאי פעם. כחלק מכך, הוצאת בבל הרימה את הכפפה ותרגמה לאחרונה לעברית את האוטוביוגרפיה שלו - "מחול המציאות". נוסף לכך, מחר (שני) תיפתח בסינמטק מחווה ליצירתו, בה יוקרנו חמש מעבודותיו. בערב הפתיחה תתקיים גם שיחת סקייפ עימו.
"זה לא טריוויאלי מבחינתי". אומר לי חודורובסקי בשיחת טלפון מביתו בפריז, בריאיון לוואלה! תרבות לרגל צאת הספר בעברית. "זו הפעם הראשונה שאחד מהספרים שלי מתורגם לשפת הקודש, וזה מאוד חשוב לי. זו מעין סגירת מעגל גנאולוגי עבורי. סבי ברח מהפוגרומים בברית המועצות מחשש לחייו ומצא את עצמו בצ'ילה, שזה בערך המקום המנותק ביותר מיהדות שיהודי היה מסוגל להגיע אליו".
עורכת: טל ניסן, מפיק: יוֹבל בן שושן, מרואיינים: צליל אברהם, ד"ר יואב רונאל
כמי שלא היה שותף סוד של מיכל פלג אך הוציא לאור את ספרו הראשון של בן פול ״מלך, בלש״ קראתי מאוד בעניין את הכתבה המרתקת של גילי איזיקוביץ׳ על בן פול ומיכל פלג שהתפרסמה ב״הארץ״.
בזמנו קראתי את הפוסט של מוטי פוגל ואת ההשערה שלו שבן פול אינו אלא מיכל פלג. אני מכיר את מוטי הרבה שנים ודי סומך עליו, היה לי חלק קטן בבניית הבית ברחוב סימון קרובלייה שבו הוא מתגורר ושאותו הוא מכיר על כל קרביו, הוא אחד הקוראים הקשובים והרגישים שיש. התזה שלו, שבן פול הוא בעצם אישה נשמעה מעניינת ואולי אפילו משכנעת. זה היה רעיון מסעיר לחשוב שהמפגן הווירטואוזי הזה של כתיבה גברית נכתב על ידי אישה. לצערי, בשלב זה כבר לא יכולתי לחזור ולקרוא את התכתבויות הישנות שלי עם בן פול, על כל עליותיהן ומורדותיהן שכן המחשב שבו הן היו מאוכסנות ושהיה מונח ליד המיטה, עשרים סנטימטר מראשי, נגנב מביתי בפריצה שהתרחשה בליל יום הולדתי.
שני ספרים מאת מישל וולבק ולואי פייאר ראו אור לאחרונה בישראל ובעברית: ״המפה והטריטוריה״ – עיבוד לרומן שראה אור ב־2010, והקובץ הדק ״שבעה שירים מאויירים״ שראה אור לאחרונה. הקריאה ברומן ובחוברת השירים תמצא חן בוודאי בעיני חובבי וולבק: הם עשירים ברפרנסים שמחייבים שליטה במקורות התרבותיים של יצירתו ובשדה האמנותי הרחב של המאה ה־20. הצורה הגרפית מביאה לידי ביטוי את כשרונו של פייאר בבניית סיטואציות, דמויות ונופים, אבל לא פחות מכך חושפת את יכולתו לחבר בין הרבה עולמות יחד.
