כל ניסיון לסכם במספר שורות את חייו ופועלו של אלחנדרו חודורובסקי הוא קרב אבוד שתוצאתו ידועה מראש. בלתי אפשרי לא לעשות עוול לקריירה העמוסה והצבעונית של האמן הצ'יליאני ממוצא יהודי רוסי, שהאסתטיקה שלו נערצת על אמנים דוגמת קנייה ווסט, ליידי גאגא ומרלין מנסון. בפברואר הקרוב יחגוג המאסטר תשעים שנות חיים, וכמעט אותו מספר של שנות יצירה. הוא שלח, ועודנו שולח ידו, כמעט בכל תחומי האמנות: קולנוען, מחזאי, צייר, שחקן, משורר, אמן קומיקס, פנטומימאי וסופר ועוד, ובכל אחת מיצירותיו ניתן למצוא נוכחות גדולה של סוראליזם ואבסורדיות, המשולבים עם מיסטיקה וסימבוליקה דתית מגוונת.
ב-2013, לאחר שתיקה קולנועית של יותר מעשרים שנה, שהעידה על אי נכונותו להתפשר אמנותית, חזר חודורובסקי למסכים עם "מחול המציאות" שהיה עיבוד לחלק הראשון (מתוך שלושה) באוטוביוגרפיה המבריקה שלו. הסרט, שמתאר את ילדותו בעיירה צ'יליאנית קטנטנה, זכה להצלחה בפסטיבלים ברחבי העולם/ היא סללה את הדרך ל"שירה אינסופית", החלק השני בסיפור חייו, שמתמקד הפעם בשנות נעוריו בהן התחבר עם שלל דמויות ססגוניות מהבוהמה הצ'יליאנית של שנות החמישים.
רובם המוחלט של סרטיו המוקדמים יותר היו כמעט בלתי ניתנים להשגה עד סביבות אמצע העשור הקודם, אז החלו לצאת בדי.וי.די. עד אז, תקוותו היחידה של חובב הקולנוע הממוצע שרצה לצפות ביצירות מופת דוגמת "פאנדו וליס", "אל טופו", "ההר הקדוש" ו"סנטה סנגרה", הייתה לשים את היד על איזו קלטת וידאו דהויה שמישהו, פעם, הצליח להקליט מן הטלוויזיה. אך בשנים האחרונות חווה חודורובסקי רנסנס עולמי, שהפך אותו לנגיש וזמין מאי פעם. כחלק מכך, הוצאת בבל הרימה את הכפפה ותרגמה לאחרונה לעברית את האוטוביוגרפיה שלו - "מחול המציאות". נוסף לכך, מחר (שני) תיפתח בסינמטק מחווה ליצירתו, בה יוקרנו חמש מעבודותיו. בערב הפתיחה תתקיים גם שיחת סקייפ עימו.
"זה לא טריוויאלי מבחינתי". אומר לי חודורובסקי בשיחת טלפון מביתו בפריז, בריאיון לוואלה! תרבות לרגל צאת הספר בעברית. "זו הפעם הראשונה שאחד מהספרים שלי מתורגם לשפת הקודש, וזה מאוד חשוב לי. זו מעין סגירת מעגל גנאולוגי עבורי. סבי ברח מהפוגרומים בברית המועצות מחשש לחייו ומצא את עצמו בצ'ילה, שזה בערך המקום המנותק ביותר מיהדות שיהודי היה מסוגל להגיע אליו".
הסופר והמשורר הצרפתי מישל וולבק יקבל את פרס ירושלים לספרות לשנת 2025 במסגרת פורום הספר הבינלאומי שיתקיים במאי הקרוב. הפרס היוקרתי, המוענק על ידי ראש העיר ירושלים אחת לשנתיים, נחשב לאחד הפרסים הספרותיים החשובים בעולם. בין הזוכים בו בעבר: חורחה לואיס בורחס, אז'ן יונסקו, סימון דה בובואר, מילן קונדרה, סוזן סונטג, ג'ון מקסוול קוטזי, איסמעיל קאדרה, קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוׁרְד, ג'ויס קרול אוטס ואחרים.
חבר השופטים שכלל את חוקר הספרות פרופ׳ גור זיק, מבקר הספרות ד״ר אריק גלסנר וחוקרת הספרות גב׳ בלהה בן אליהו בחר פה אחד במישל וולבק בשל היותו "סופר רדיקלי" בעל "כישרון מוסרי", המעז לעסוק "בהיבטים הבסיסיים והמהותיים ביותר של הקיום האנושי".
הנה נימוקי חבר השופטים להענקת הפרס:
בהימראו ראמג׳י אמבדקר (1891-1956), בן לקאסטת מָהָאר האסורה בנגיעה ואחד המשפטנים המזהירים בדורו, היה שר המשפטים הראשון של הודו ועמד בראש הוועדה לניסוח החוקה. אמבדקר היה מבקרה החריף ביותר של שיטת הקאסטות המושרשת בהינדואיזם. בשונה מיריבו המר מהטמה גנדהי, שהכיר בפגמיה של השיטה אך העדיף אותה על שיטת המעמדות המערבית, הוא הטיף לחיסולה המוחלט, גם במחיר חיסולה של הדת ההינדואית שעליה ועל כתביה היא מתבססת.
הנה הקטע הפותח של המסה הארוכה שכתבה עליו הסופרת ארונדהטי רוי, ״הדוקטור והקדוש״. המסה מופיעה בלווית תרגום ספרו הקלאסי של אמבדקר ״חיסול הקאסטות״ שראה אור בבבל בספטמבר 2023, ערב המלחמה.
החודש, ב-14 באפריל, ימלאו 134 שנים ללידתו של האיש יוצא הדופן הזה.
מעבר לאי הדיוקים ההיסטוריים ולאפשרות הלא-במיוחד-מעניינת לקרוא את העלילה של ״הברוטליסט״ כמין רומן מפתח, הדבר שהטריד אותי יותר מכל בסרט הזה היה החיבור שהוא עושה בין שני נרטיבים ארכיטקטוניים, ששניהם כבר הוכחו כמזיקים. אפשר בקלות לסכם את התקציר של הסרט כ"אגדת הבאוהאוס פוגשת את כמעיין המתגבר.״
