הראיון מתקיים לרגל הגעתו הצפויה של וולבק לישראל כדי לקבל את פרס ירושלים היוקרתי כחלק מפורום הספר הבינלאומי. האירוע יתקיים במשכנות שאננים לצד פסטיבל הסופרים והסופרות הבינלאומי בתמיכת קרן ירושלים, שבו הוא מתארח. בנוסף ישתתף באירועים שונים במוזיאון תל-אביב ובחנות הספרים רידינג. אכן, עם כל הכבוד לפרס הנובל של אנני ארנו, אין כמעט מי שיחלוק על כך שוולבק הוא הסופר הצרפתי החשוב ביותר של דורנו, ובפער משמעותי מכל האחרים. אין ספק שבעולם שמחוץ לצרפת הוא המוּכָּר (והמוֹכֵר) ביותר, וישראל היא אחת המדינות שבהן הוא מצליח ונקרא במיוחד. כבר בתחילת אפריל אזלו הכרטיסים לערב בפסטיבל, שבו ישוחח איתו מבקר הספרות אריק גלסנר. שלא כרוב הסופרות והסופרים הצרפתים, יצירתו של וולבק זמינה לקהל הישראלי בעברית כמעט בשלמותה. שרון ועמית רוטברד, בעלי הוצאת בבל, גילו אותו עוד בראשית דרכו, לפני ההצלחה הפנומנלית של 'החלקיקים האלמנטריים' ב-1998, ומאז ראו אור בהוצאתם כמעט כל ספרי הפרוזה והמסות שלו, וגם מבחר משירתו.
ג'ון פון נוימן, או בשמו ההונגרי נוימן יאנוש לאיוש, נולד לקראת סוף 1903 בבודפשט התוססת של הבֶּל אֶפּוֹק, שהיתה באותה העת מרכז תרבותי עולמי ואבן שואבת לאינטלקטואלים ואמנים באופן כללי, וליהודים בפרט. ב–1910 כרבע מאוכלוסיית העיר — כולל למעלה מחצי מהרופאים, עורכי הדין והבנקאים שבה, לצד רבים מסצנת התרבות שלה —היו יהודים. ההצלחה הזאת הגיעה עם מחיר. קונספירציות שטענו כי העיר נשלטת על ידי יהודים זכו להדהוד בקרב דמויות אנטישמיות, כמו ראש העיר של וינה, קרל לואגר, שכינה את העיר בכינוי הגנאי "יודאפשט".
מוד ונטורה ממשיכה לשאול את עצמה: "למה אנחנו לא יכולים לאהוב זה את זה כל החיים כמו שאהבנו ביום הראשון?" כיוון שאין לה תשובה, היא מדמיינת את האישה הזאת, האובססיבית לבעלה למרות השנים שלהם יחד. היא רוצה לשקוע בחיי היומיום של אישה נשואה בשנות הארבעים לחייה עם שני ילדים. לכתוב על ימיה, מחשבותיה, חלומותיה.״
אני מאוהבת בבעלי. אם כי עלי לומר: אני עדיין מאוהבת בבעלי.
אני אוהבת את בעלי כמו ביום הראשון, באהבת נעורים שכבר לא הולמת את גילנו. אני אוהבת אותו כאילו הייתי בת חמש-עשרה, כאילו הרגע נפגשנו, כאילו אין לנו שום מחויבות, לא בית לא ילדים. אני אוהבת אותו כאילו מעולם לא עזבו אותי, כאילו לא למדתי כלום, כאילו היה הראשון, כאילו אני עומדת למות בסוף השבוע.
אני חיה בפחד לאבד אותו. אני חוששת בכל רגע שנסיבות החיים יתהפכו עלי. אני מתגוננת מפני סכנות שלא קיימות.
על הכריכה:
קלמנטינה מופשטת מקליפתה (צילום: pxhere)
