״לא צריך להיות נחמדים בעולם״ - ניר רצ׳קובסקי משוחח עם מישל וולבק, במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות

06.05.2025

״לא צריך להיות נחמדים בעולם״ - ניר רצ׳קובסקי משוחח עם מישל וולבק, במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות

הראיון מתקיים לרגל הגעתו הצפויה של וולבק לישראל כדי לקבל את פרס ירושלים היוקרתי כחלק מפורום הספר הבינלאומי. האירוע יתקיים במשכנות שאננים לצד פסטיבל הסופרים והסופרות הבינלאומי בתמיכת קרן ירושלים, שבו הוא מתארח. בנוסף ישתתף באירועים שונים במוזיאון תל-אביב ובחנות הספרים רידינג. אכן, עם כל הכבוד לפרס הנובל של אנני ארנו, אין כמעט מי שיחלוק על כך שוולבק הוא הסופר הצרפתי החשוב ביותר של דורנו, ובפער משמעותי מכל האחרים. אין ספק שבעולם שמחוץ לצרפת הוא המוּכָּר (והמוֹכֵר) ביותר, וישראל היא אחת המדינות שבהן הוא מצליח ונקרא במיוחד. כבר בתחילת אפריל אזלו הכרטיסים לערב בפסטיבל, שבו ישוחח איתו מבקר הספרות אריק גלסנר. שלא כרוב הסופרות והסופרים הצרפתים, יצירתו של וולבק זמינה לקהל הישראלי בעברית כמעט בשלמותה. שרון ועמית רוטברד, בעלי הוצאת בבל, גילו אותו עוד בראשית דרכו, לפני ההצלחה הפנומנלית של 'החלקיקים האלמנטריים' ב-1998, ומאז ראו אור בהוצאתם כמעט כל ספרי הפרוזה והמסות שלו, וגם מבחר משירתו.

גם מעבר להצלחה המסחרית, נדמה שלישראלים יש יחס מיוחד לוולבק, והיחס הזה הוא הדדי. בתצלום אחד, מהימים שאחרי 7 באוקטובר, נראה קובץ המסות המוקדם שלו "להישאר בחיים" מונח כמעט ללא פגע על שולחן מפוחם בבית שרוף בקיבוץ בארי. וולבק, שקיבל את התצלום מקורא ישראלי, ענה לו: "תחושתי הראשונה הייתה לראות בכותרת ספרי אירוניה אפלה, אבל אפשר לראות בתצלום הזה גם מסר של תקווה". בביקורו מתכנן וולבק לבקר גם בבארי.
אתה מגיע בקרוב לישראל. ביקרת כאן כבר פעמיים לפני יותר מעשור, אבל ישראל של אחרי 7 באוקטובר היא מדינה שונה. עם אילו רגשות אתה מגיע? למה אתה מצפה? "האמת היא שאני מצפה למשהו די מסוים... אני לא יכול לומר שהבנתי על מה חלק גדול מהישראלים באים בטענות לממשלה שלהם. אני לא אומר שהם טועים או צודקים, רק שאני לא יודע".
וולבק לא שש לדבר על ישראל, וממהר להסיט את הדיון לצרפת ולדברים שאמר חודשיים אחרי הטבח בראיון לתמר שבק, בעיתון זה: "אמרתי אז שאני המום מהתגובה בצרפת. זה מפלצתי. מפלצתי שבמקום להפגין סולידריות וחמלה, יש התרבות של המעשים האנטישמיים. זה בלתי נתפס. אני זוכר שבראיון ההוא אמרתי משהו בסגנון, אם הייתי סופר אמיץ הייתי הולך ומדבר עם הצעירים השמאלנים האנטישמים. אני לא סופר אמיץ, ושנה אחר כך עדיין לא עשיתי זאת. זה משהו שאני באמת לא מבין, ושממש מפחיד אותי, בצרפת".
וזה עדיין כך? "כן, הסטטיסטיקות מראות שזה בכלל לא נחלש. ובכלל, זה לא רק בצרפת. באמת יש פה משהו שאני לא מצליח לתפוס".
ולדעתך זו אנטישמיות, או אנטי-ישראליות? "יש אנשים שיכולים לעשות את ההבחנה, אבל לא הרבה. רוב הזמן זו כן אנטישמיות... האנשים לא ממש מבינים את המצב, ומהר מאוד זה מוביל לאנטישמיות חד וחלק".
נוצר בצרפת מצב מוזר שבו האנטישמים המסורתיים, אם אפשר לומר כך, החליפו צד והם התומכים הגדולים של ישראל. "זה לא לגמרי נכון. אנשים לא מספיק מבינים שהחזית הלאומית (המפלגה שייסד לה-פן האב) לא מושתתת על געגועים לווישי, אלא על געגועים לאלג'יריה הצרפתית. מי שאינם צרפתים אינם מעריכים מספיק את המשמעות שהייתה לאלג'יריה עבור צרפת. מיליון איש הוחזרו בברוטליות לצרפת. גורשו מאלג'יריה. הרבה מאוד אנשים. ומלכתחילה החזית הלאומית הייתה הרבה יותר אנטי-מוסלמית, אנטי-ערבית, מאשר אנטישמית. כך שזה לא עד כדי כך מפתיע. הדברים לא מאוד השתנו".
אם כבר אלג'יריה, מה דעתך על עניין בּוּאַלֶם סנסל (סופר אלג'יראי שנמנה עם החשובים בסופרים כותבי הצרפתית כיום, ובשל ביקורתו על המשטר נכלא בשנה שעברה)? איך זה שצרפת לא מצליחה להביא לשחרורו? "זו פחדנות. חוסר נחישות".






פוסטים נוספים ב בלוג

ג'ון פון נוימן היה האיש הכי חכם בעולם, אבל רק מעטים שמעו עליו / יונתן יעקובזון במוסף הארץ
ג'ון פון נוימן היה האיש הכי חכם בעולם, אבל רק מעטים שמעו עליו / יונתן יעקובזון במוסף הארץ

03.01.2026

ג'ון פון נוימן, או בשמו ההונגרי נוימן יאנוש לאיוש, נולד לקראת סוף 1903 בבודפשט התוססת של הבֶּל אֶפּוֹק, שהיתה באותה העת מרכז תרבותי עולמי ואבן שואבת לאינטלקטואלים ואמנים באופן כללי, וליהודים בפרט. ב–1910 כרבע מאוכלוסיית העיר — כולל למעלה מחצי מהרופאים, עורכי הדין והבנקאים שבה, לצד רבים מסצנת התרבות שלה —היו יהודים. ההצלחה הזאת הגיעה עם מחיר. קונספירציות שטענו כי העיר נשלטת על ידי יהודים זכו להדהוד בקרב דמויות אנטישמיות, כמו ראש העיר של וינה, קרל לואגר, שכינה את העיר בכינוי הגנאי "יודאפשט".

המשך קריאה

מה חשבו המו״לים הצרפתיים כשקיבלו את כתב היד של ״בעלי״
מה חשבו המו״לים הצרפתיים כשקיבלו את כתב היד של ״בעלי״

21.12.2025

מוד ונטורה ממשיכה לשאול את עצמה: "למה אנחנו לא יכולים לאהוב זה את זה כל החיים כמו שאהבנו ביום הראשון?" כיוון שאין לה תשובה, היא מדמיינת את האישה הזאת, האובססיבית לבעלה למרות השנים שלהם יחד. היא רוצה לשקוע בחיי היומיום של אישה נשואה בשנות הארבעים לחייה עם שני ילדים. לכתוב על ימיה, מחשבותיה, חלומותיה.״

המשך קריאה

הנה ההתחלה של ״בעלי״ רומן הביכורים המפתיע של מוד ונטורה שעומד לראות אור בספרייה של בבל. תרגמה מצרפתית:לנה נטע אטינגר
הנה ההתחלה של ״בעלי״ רומן הביכורים המפתיע של מוד ונטורה שעומד לראות אור בספרייה של בבל. תרגמה מצרפתית:לנה נטע אטינגר

14.12.2025

אני מאוהבת בבעלי. אם כי עלי לומר: אני עדיין מאוהבת בבעלי.
אני אוהבת את בעלי כמו ביום הראשון, באהבת נעורים שכבר לא הולמת את גילנו. אני אוהבת אותו כאילו הייתי בת חמש-עשרה, כאילו הרגע נפגשנו, כאילו אין לנו שום מחויבות, לא בית לא ילדים. אני אוהבת אותו כאילו מעולם לא עזבו אותי, כאילו לא למדתי כלום, כאילו היה הראשון, כאילו אני עומדת למות בסוף השבוע.
אני חיה בפחד לאבד אותו. אני חוששת בכל רגע שנסיבות החיים יתהפכו עלי. אני מתגוננת מפני סכנות שלא קיימות.

על הכריכה:
קלמנטינה מופשטת מקליפתה (צילום: pxhere)

 

המשך קריאה