דוד זאבי, הארץ / "ריקוד המציאות" של אלחנדרו חודורובסקי: דיוקן האמן כישות אלמותית

11.07.2018

דוד זאבי, הארץ /

דוד זאבי כותב ב״הארץ״ על ״ריקוד המציאות״, האוטוביוגרפיה של אלחנדרו חודורובסקי:
טענה נדושה אך חיונית: בעידן ההיפר־נגישות, השקידה — על יצירה, או פשוט על החיים עצמם — פינתה מקום למה שזמין ונוח: השירה חזרה לאופנה, אך בעיקר במיקרו־הבלחים אינטרנטיים, תיעודים בני רגע של אותם הרגעים; הספרות היא היפר־היפר־טקסטואלית, לעד מרפררת לרפרורים בשדה רעיוני הדוניסטי של סיפוקים שמובילים לעוד סיפוקים, וכך הלאה. הרעיון מוכר. זו לא מגמה רעה בהכרח, אך נדמה שהיא גורעת מן ההתמסרות, שעשויה להיות התכונה החשובה ביותר בתהליך היצירה.
על גב "ריקוד המציאות", האוטוביוגרפיה של האמן אלחנדרו חודורובסקי שתורגמה על ידי מיכל שלו, כותב המחבר: "ההיסטוריה העמוקה של חיי היא מאמץ תמידי להעמיק את הדמיון ולהרחיב את גבולותיו, כדי להגשים את הפוטנציאל הטיפולי והטרנספורמטיבי שלו". בימינו ערכיות מסורה שכזו — בעיקר בנושא גדול כמו הערך הטרנספורמטיבי של האמנות — עשויה להתקבל בגיחוך, ולא בכדי. האירוניה היא דיקטטורית וכוללנית, ומעטים הם אלו שמעיזים לעמוד בדרכו של הצייטגייסט. בכל זאת, ב–500 העמודים האלה, שבהם חודורובסקי מתעד את חייו על רוב פניהם — מהתחלותיו הזעומות כילד יהודי אומלל בפאתי צ'ילה, דרך יצירתו בשירה, בתיאטרון ובקולנוע וכלה בפעולות שלו בתחומים מאגיים מפוקפקים כאלה ואחרים — מפעמת ערכיות חסרת כל התנצלות, שעשויה לבטל יצרים אירוניים שהיו אמורים להתבטל מזמן.

חודורובסקי אמנם נקבר מעט בהיסטוריה תחת שמות גדולים יותר, עם סרטים שדורדרו לכדי הקרנות חצות של סטלנים תמוהים ותפישות רוחניות שמקומן בהווי העכשווי הולך ודועך, אך הגישה הטרנספורמטיבית שלו ליצירה ולחיים מעוררת בטקסט שלו חיות שהכרחית לימינו.

הספר אינו כרונולוגי, ועם זאת הוא מתקדם במסלול נהיר לאורך חייו ולרוחבם. הוא סוקר את התעסקותו של חודורובסקי בעצמו, בזולת, בבדידות, באנושיות, באמנות ובנקבוביות של הגבולות של כל אלו. הדמיון הוא הנקודה החזקה ביותר באישיותו של חודורובסקי, והאופן שבו הוא משתלב בקורותיו מיטיב איתו בפיוטיות ויוצר מהעבר שלו סאגות יפהפיות של התבוננות עמוקה.





פוסטים נוספים ב בלוג

מה היתה ההתמסחרות? פופ אפ, פודקאסט מאת אלעד בר נוי
מה היתה ההתמסחרות? פופ אפ, פודקאסט מאת אלעד בר נוי

13.07.2025

 והשבוע אנחנו מנסים להבין לאן נעלם מונח ההתמחסרות, הרעיון שבו אמנות ומסחר לא אמורים להתערב, ושאמנים לא אמורים "למכור את הנשמה שלהם" כדי להתפרנס. מה קרה להתמסחרות, איך זה קשור לדור ה-X, האם אמנות היא סחורה, מקרה המבחן המעניין במועדון הספר של אופרה וינפרי, הקשר של התמסחרות למעמד ולתשוקה ולאותנטיות, והאם תמיד הקפיטליזם יבלע כל התנגדות אליו?

עורכת: טל ניסן, מפיק: יוֹבל בן שושן, מרואיינים: צליל אברהם, ד"ר יואב רונאל

 

המשך קריאה

שרון רוטברד / פרידה מבן פול
שרון רוטברד / פרידה מבן פול

18.06.2025

כמי שלא היה שותף סוד של מיכל פלג אך הוציא לאור את ספרו הראשון של בן פול ״מלך, בלש״ קראתי מאוד בעניין את הכתבה המרתקת של גילי איזיקוביץ׳ על בן פול ומיכל פלג שהתפרסמה ב״הארץ״.

בזמנו קראתי את הפוסט של מוטי פוגל ואת ההשערה שלו שבן פול אינו אלא מיכל פלג. אני מכיר את מוטי הרבה שנים ודי סומך עליו, היה לי חלק קטן בבניית הבית ברחוב סימון קרובלייה שבו הוא מתגורר ושאותו הוא מכיר על כל קרביו, הוא אחד הקוראים הקשובים והרגישים שיש. התזה שלו, שבן פול הוא בעצם אישה נשמעה מעניינת ואולי אפילו משכנעת. זה היה רעיון מסעיר לחשוב שהמפגן הווירטואוזי הזה של כתיבה גברית נכתב על ידי אישה. לצערי, בשלב זה כבר לא יכולתי לחזור ולקרוא את התכתבויות הישנות שלי עם בן פול, על כל עליותיהן ומורדותיהן שכן המחשב שבו הן היו מאוכסנות ושהיה מונח ליד המיטה, עשרים סנטימטר מראשי, נגנב מביתי בפריצה שהתרחשה בליל יום הולדתי.

 

המשך קריאה

דאבל וולבק: דקל שי שחורי על שני הספרים המאויירים של מישל וולבק ולואי פייאר, מגזין פורטפוליו
דאבל וולבק: דקל שי שחורי על שני הספרים המאויירים של מישל וולבק ולואי פייאר, מגזין פורטפוליו

18.06.2025

שני ספרים מאת מישל וולבק ולואי פייאר ראו אור לאחרונה בישראל ובעברית: ״המפה והטריטוריה״ – עיבוד לרומן שראה אור ב־2010, והקובץ הדק ״שבעה שירים מאויירים״ שראה אור לאחרונה. הקריאה ברומן ובחוברת השירים תמצא חן בוודאי בעיני חובבי וולבק: הם עשירים ברפרנסים שמחייבים שליטה במקורות התרבותיים של יצירתו ובשדה האמנותי הרחב של המאה ה־20. הצורה הגרפית מביאה לידי ביטוי את כשרונו של פייאר בבניית סיטואציות, דמויות ונופים, אבל לא פחות מכך חושפת את יכולתו לחבר בין הרבה עולמות יחד.

 

המשך קריאה