אסתר זנדברג / תשכחו כל מה שלמדתם על אדריכלות

29.11.2018

אסתר זנדברג / תשכחו כל מה שלמדתם על אדריכלות

ספר שכותרתו "101 דברים שלמדתי בבית ספר לארכיטקטורה" חשוד מראש בשרלטנות או ביומרה חסרת כיסוי. אחרי הכל, מקצוע האדריכלות מחשיב את עצמו הרבה יותר מאשר מאה ומשהו דברים שמלמדים איך לעשות מה. דורות של אדריכלים והוגים קשרו לו תארים רומנטיים — "מוזיקה שקפאה", "צורה טהורה של הרוח", "אם כל האמנויות" ומה לא — והרעיפו עליו תלי תלים של הסברים מפותלים.
ומול כל זה צץ לו פתאום מדריך, או אם תרצו ספר מתכונים או טיפים, המבקש להיכנס בדלת האחורית למגדל השן. כמי שמתבוננת במקצוע זה שנות דור מהצד הלעומתי של המתרס, הספר שכתב האדריכל האמריקאי מתיו פרדריק ויצא לאור בימים אלה בתרגום לעברית (הוצאת בבל) עורר סקרנות, והפתיע.
הוא לא נטול מגרעות. הוא נכתב כבר לפני כעשור וכיום הוא מיושן מעט ושמרני. הוא לוקה פה ושם בקלישאות ובעצות אצבע בגרוש. אבל מנגד הוא חתרני בדרכו. מסיר מעל המקצוע שכבות של קשקשת מיותרת. מדבר בגובה העינים גם למי שאינו מתעתד לחבוש את ספסל לימודי האדריכלות ועשוי לסייע לאנשים שמתעניינים בה להבין ממה מורכב המקצוע שבונה להם בתים, רחובות, ערים, לא תמיד בהצלחה גדולה מדי. אולי יגלו יתר מעורבות בנעשה סביב.
ספר המתכונים שכתב פרדריק הוא ידידותי למשתמש וממדיו בלתי מבהילים יחסית לספרי אדריכלות. הוא ערוך בזוגות ממוספרים של מתכון ומולו איור זעיר בסגנון ילדותי הממחיש את המסר. רוח המחבר מומחשת להפליא בטיפ המסביר בלי כחל וסרק ש"אם אינכם יכולים להסביר את הרעיונות שלכם לסבתא שלכם במושגים שהיא מבינה, אתם לא בקיאים מספיק בנושא שלכם", וכל מלה נוספת מיותרת.
בעבור פרדריק הצגת הפרויקט חשובה כמעט כמו התוכן, במחשבה שהאדריכלות צריכה להנגיש את עצמה לשאר האנושות. "צאו מהכלל אל הפרט", ממליץ פרדריק בתוקף "הציגו את הרעיון ואת התפישה הכללית ולעולם אל תתחילו במשפט 'אז נכנסים פנימה מכאן, דרך הדלת הראשית' — אלא אם כן אתם רוצים להרדים את הקהל שלכם". כך פרדריק, וכך יהנהן אחריו כל מי שצבר קילומטראז' של פרזנטציות מתישות ללא מוצא. "תצוגה גרפית טובה עומדת במבחן שלושת המטרים", הוא מתעקש. או במלים אחרות, ממרחק גדול מדי ייראה כל פרויקט כמו תצלום מטושטש של פני הירח, סתום ולא מפוענח.
באמצעות שני איורים אלמנטריים ובתמיכה של כ–100 מלים בלבד פרדריק משכיל להסביר ולהמחיש את ההבדל המהותי שבין פרוור לבין עיר ומתמצת בכך ספרות ענפה על תכנון עירוני וניו אורבניזם — שבכל זאת רצוי לקרוא בה. בניינים פרווריים, הוא כותב, "הם עצמים המוצבים בחופשיות בתוך חלל", ומסביר בפשטות כמעט מעצבנת אילו בניינים עירוניים "נותנים צורה לחלל". בפרוור, "החלל הוא תוצר לוואי מקרי". בעיר, הנחת היסוד היא הפוכה, "צורת הבניין משנית לצורת החלל הציבורי".




פוסטים נוספים ב בלוג

מה היתה ההתמסחרות? פופ אפ, פודקאסט מאת אלעד בר נוי
מה היתה ההתמסחרות? פופ אפ, פודקאסט מאת אלעד בר נוי

13.07.2025

 והשבוע אנחנו מנסים להבין לאן נעלם מונח ההתמחסרות, הרעיון שבו אמנות ומסחר לא אמורים להתערב, ושאמנים לא אמורים "למכור את הנשמה שלהם" כדי להתפרנס. מה קרה להתמסחרות, איך זה קשור לדור ה-X, האם אמנות היא סחורה, מקרה המבחן המעניין במועדון הספר של אופרה וינפרי, הקשר של התמסחרות למעמד ולתשוקה ולאותנטיות, והאם תמיד הקפיטליזם יבלע כל התנגדות אליו?

עורכת: טל ניסן, מפיק: יוֹבל בן שושן, מרואיינים: צליל אברהם, ד"ר יואב רונאל

 

המשך קריאה

שרון רוטברד / פרידה מבן פול
שרון רוטברד / פרידה מבן פול

18.06.2025

כמי שלא היה שותף סוד של מיכל פלג אך הוציא לאור את ספרו הראשון של בן פול ״מלך, בלש״ קראתי מאוד בעניין את הכתבה המרתקת של גילי איזיקוביץ׳ על בן פול ומיכל פלג שהתפרסמה ב״הארץ״.

בזמנו קראתי את הפוסט של מוטי פוגל ואת ההשערה שלו שבן פול אינו אלא מיכל פלג. אני מכיר את מוטי הרבה שנים ודי סומך עליו, היה לי חלק קטן בבניית הבית ברחוב סימון קרובלייה שבו הוא מתגורר ושאותו הוא מכיר על כל קרביו, הוא אחד הקוראים הקשובים והרגישים שיש. התזה שלו, שבן פול הוא בעצם אישה נשמעה מעניינת ואולי אפילו משכנעת. זה היה רעיון מסעיר לחשוב שהמפגן הווירטואוזי הזה של כתיבה גברית נכתב על ידי אישה. לצערי, בשלב זה כבר לא יכולתי לחזור ולקרוא את התכתבויות הישנות שלי עם בן פול, על כל עליותיהן ומורדותיהן שכן המחשב שבו הן היו מאוכסנות ושהיה מונח ליד המיטה, עשרים סנטימטר מראשי, נגנב מביתי בפריצה שהתרחשה בליל יום הולדתי.

 

המשך קריאה

דאבל וולבק: דקל שי שחורי על שני הספרים המאויירים של מישל וולבק ולואי פייאר, מגזין פורטפוליו
דאבל וולבק: דקל שי שחורי על שני הספרים המאויירים של מישל וולבק ולואי פייאר, מגזין פורטפוליו

18.06.2025

שני ספרים מאת מישל וולבק ולואי פייאר ראו אור לאחרונה בישראל ובעברית: ״המפה והטריטוריה״ – עיבוד לרומן שראה אור ב־2010, והקובץ הדק ״שבעה שירים מאויירים״ שראה אור לאחרונה. הקריאה ברומן ובחוברת השירים תמצא חן בוודאי בעיני חובבי וולבק: הם עשירים ברפרנסים שמחייבים שליטה במקורות התרבותיים של יצירתו ובשדה האמנותי הרחב של המאה ה־20. הצורה הגרפית מביאה לידי ביטוי את כשרונו של פייאר בבניית סיטואציות, דמויות ונופים, אבל לא פחות מכך חושפת את יכולתו לחבר בין הרבה עולמות יחד.

 

המשך קריאה