על גב הספר "ענן של אפשרויות" נכתב, מפי עורכי "הפינגטון פוסט", שמייקל לואיס הוא "מגדולי כותבי הכרוניקה של תקופתנו". איני משוכנע שאני מבין לגמרי למה התכוונו עורכי האתר הנפוץ. אין ספק, עם זאת, שלואיס הוא מחבר ספרי העיון המצליח ביותר במעבר בין הספר לטלוויזיה. ספריו כמו נכתבו כטיוטות לתסריטים של שוברי קופות. כשאתה קורא את "ענן של אפשרויות", אינך יכול להימנע מחשיבה על ליהוק הסרט שיבוא בעקבותיו: מי יגלם את דניאל כהנמן ואת עמוס טברסקי ז"ל, וכיצד תונצח "החברות ששינתה את האופן שבו אנו חושבים"?
לואיס פיתח את הנוסחה המנצחת בספרו הקודם, "מאניבול", שנהפך עד מהרה לסרט מצליח בכיכובו של בראד פיט. במוקד הסרט ניצב בילי בין, מנהל קבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס, שגם הוא שינה את אופן החשיבה בתחומו. בין, שדווקא לא בא מן המגרש, הצליח להוכיח למומחים הגדולים, ותיקי קרבות ואליפויות, כי בלי חשיבה רציונלית לא יגיעו לעולם להישגים. לואיס מאוהב בסיפור ההוא עד כדי כך שהוא צירף אותו כפרק הראשון בספר שכתב על החברים המופלאים כהנמן וטברסקי. להגנתו נאמר שגם פה הוא מבקש להוכיח שהכל נטוע בדרך שאנחנו חושבים.
בניגוד ל"שיטה" שביקשו גיבוריו של לואיס להנהיג בספורט, שלא תמיד השיגה הצלחות בטוחות, ה"שיטה" של לואיס עצמו בכתיבת רבי מכר בדוקה וכמעט אינה כושלת. הוא מבקש להוכיח שגם החידושים המדעיים הגדולים והחשובים ביותר — יסודם בהנחות פשוטות ומובנות לכל נפש. הוא משכנע כל כך, שבמוחו של הקורא עולה כמעט מאליה השאלה "איך לא חשבתי על זה קודם?"
אם זה כל כך פשוט, יש להיצמד רק לשכבות העליונות והמובנות של המסקנות המדעיות ולא להלאות את הקוראים במיני "חפירות" מעמיקות וסבוכות. באופן שבו לואיס מתאר את מחקריהם של כהנמן וטברסקי הכל נראה פשוט והגיוני. כשאתה קורא את "ענן של אפשרויות", אתה מתייצב במחנה המרואיינים של החוקרים וגם אתה כושל בשאלות הפשוטות לכאורה. אילו היינו רציונליים יותר, לא היינו נופלים.
אבל ההפשטה ההופכת כל גילוי מדעי ל"משהו שכל אחד יכול להבין" היא הנדבך הראשון של ה"שיטה" של לואיס. מאחורי כל גילוי מדעי, חשוב ככל שיהיה, ניצבים בני אדם כמוני וכמוך. לכולם יש סיפור לספר. מה יותר מרתק ואנושי מסיפורו של אדם שכל חייו רצה לעסוק בספורט, אך נתיבות חייו הוליכו אותו הרחק מן המגרשים. ולפתע, מתחום אחר, מעולם אחר, הוא פורץ ומעצב תפישות חדשות, משפיע ומגשים חלום ילדות.
המוקד האנושי של הספר החדש הוא סיפור של חברות מופלאה, והמחבר יודע לנצל היטב את מה שמצטייר בעיניו כהתחברות לכאורה לא מובנת בין ניגודים. הרי כל מי שיודע משהו על חוכמת ההמונים מכיר את הנוסחה: ההתחברויות המוצלחות ביותר הן בין שני ניגודים.
קצת מפחיד להתקשר למישל וולבק. תירגמתי שניים מספריו אבל אף פעם לא דיברתי איתו, וגם אם שמעתי שבאופן אישי הוא אדם עדין וחביב, קשה להשתחרר מהתדמית של ה'אַנפַנט טֶריבּל' של הספרות הצרפתית ב-30 השנים האחרונות: גאון ארסי, פרובוקטור, מיזוגן, בלתי צפוי, ואני מזמין את שונאיו ומעריציו להוסיף את שאר התוויות החביבות עליהם, שכנראה יהיו כולן נכונות ושגויות בה-במידה.
אני מחייג את המספר ומקווה שרעשי הבנייה מהתמ"א הסמוך לא יפריעו מדי לשיחה. וולבק עונה מיד ופותח בהתנצלות על רעשי השיפוצים שיש כרגע בבניין שלו בפריז. ובכל זאת, איכשהו, העבודות נאלמות דום לשעה ואנחנו מצליחים לנהל שיחה שקטה בלי הפרעות. לרגעים, נדמה לי, כמעט שקטה מדי: בדיבור וולבק פחות עולץ ונשכני מאשר בפרוזה ובמאמרים שלו, מהורהר, מהסס, לא מרבה באמירות נחרצות. ואולי משהו התרכך בסופר, שבשנה הבאה ימלאו לו 70 (לפחות לפי אחת הגרסאות, שכן בכוונה טיפח עמימות סביב גילו)? גם ברומן האחרון שלו, "לחסל", יש לפעמים תחושה כזו, ועוד אחזור לכך בהמשך.
הסופר והמשורר הצרפתי מישל וולבק יקבל את פרס ירושלים לספרות לשנת 2025 במסגרת פורום הספר הבינלאומי שיתקיים במאי הקרוב. הפרס היוקרתי, המוענק על ידי ראש העיר ירושלים אחת לשנתיים, נחשב לאחד הפרסים הספרותיים החשובים בעולם. בין הזוכים בו בעבר: חורחה לואיס בורחס, אז'ן יונסקו, סימון דה בובואר, מילן קונדרה, סוזן סונטג, ג'ון מקסוול קוטזי, איסמעיל קאדרה, קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוׁרְד, ג'ויס קרול אוטס ואחרים.
חבר השופטים שכלל את חוקר הספרות פרופ׳ גור זיק, מבקר הספרות ד״ר אריק גלסנר וחוקרת הספרות גב׳ בלהה בן אליהו בחר פה אחד במישל וולבק בשל היותו "סופר רדיקלי" בעל "כישרון מוסרי", המעז לעסוק "בהיבטים הבסיסיים והמהותיים ביותר של הקיום האנושי".
הנה נימוקי חבר השופטים להענקת הפרס:
בהימראו ראמג׳י אמבדקר (1891-1956), בן לקאסטת מָהָאר האסורה בנגיעה ואחד המשפטנים המזהירים בדורו, היה שר המשפטים הראשון של הודו ועמד בראש הוועדה לניסוח החוקה. אמבדקר היה מבקרה החריף ביותר של שיטת הקאסטות המושרשת בהינדואיזם. בשונה מיריבו המר מהטמה גנדהי, שהכיר בפגמיה של השיטה אך העדיף אותה על שיטת המעמדות המערבית, הוא הטיף לחיסולה המוחלט, גם במחיר חיסולה של הדת ההינדואית שעליה ועל כתביה היא מתבססת.
הנה הקטע הפותח של המסה הארוכה שכתבה עליו הסופרת ארונדהטי רוי, ״הדוקטור והקדוש״. המסה מופיעה בלווית תרגום ספרו הקלאסי של אמבדקר ״חיסול הקאסטות״ שראה אור בבבל בספטמבר 2023, ערב המלחמה.
החודש, ב-14 באפריל, ימלאו 134 שנים ללידתו של האיש יוצא הדופן הזה.
