"אדם בחלל" הוא, כעדות מחברו, "ספר שנכתב בלילות". זהו ספר יוצא דופן, ייחודי, מסוג הספרים שלא מתפרסמים כאן בדרך כלל. הוא יוצר חיבור מעניין – ומפתיע במבט ראשון – בין ספרות לבין עיסוק בחלל, בכוכבים ובאסטרונומיה. זהו קובץ של רשימות קצרות שכותב איש ספרות שמגלה עניין בחלל, ומחפש את נקודות ההשקה בין שני התחומים: בורשטיין מתבונן בחלל מנקודת מבט של סופר, ומתבונן בספרות כמי שמתעניין בכוכבים. כמי שהידע שלו באסטרונומיה מוגבל, ניגשתי לספר הזה בחשש – שהתבדה ברובו. הספר אכן משופע מושגים ומונחים מתחום האסטרונומיה, אך כתיבתו של בורשטיין (שעסק בחלל כבר ברומן הראשון שלו, "אבנר ברנר") בהירה וברורה, והוא עושה מאמץ להנגיש את התחום הזה גם למי שאין לו יד ורגל בו. עיקר המאמץ בספר הזה הוא להפנות את תשומת לבם של הקוראים לקוסמוס שמעליהם, להפוך את החלל ואת הכוכבים לתחום מסקרן, שכדאי וראוי לעסוק בו.
הסופר והמשורר הצרפתי מישל וולבק יקבל את פרס ירושלים לספרות לשנת 2025 במסגרת פורום הספר הבינלאומי שיתקיים במאי הקרוב. הפרס היוקרתי, המוענק על ידי ראש העיר ירושלים אחת לשנתיים, נחשב לאחד הפרסים הספרותיים החשובים בעולם. בין הזוכים בו בעבר: חורחה לואיס בורחס, אז'ן יונסקו, סימון דה בובואר, מילן קונדרה, סוזן סונטג, ג'ון מקסוול קוטזי, איסמעיל קאדרה, קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוׁרְד, ג'ויס קרול אוטס ואחרים.
חבר השופטים שכלל את חוקר הספרות פרופ׳ גור זיק, מבקר הספרות ד״ר אריק גלסנר וחוקרת הספרות גב׳ בלהה בן אליהו בחר פה אחד במישל וולבק בשל היותו "סופר רדיקלי" בעל "כישרון מוסרי", המעז לעסוק "בהיבטים הבסיסיים והמהותיים ביותר של הקיום האנושי".
הנה נימוקי חבר השופטים להענקת הפרס:
בהימראו ראמג׳י אמבדקר (1891-1956), בן לקאסטת מָהָאר האסורה בנגיעה ואחד המשפטנים המזהירים בדורו, היה שר המשפטים הראשון של הודו ועמד בראש הוועדה לניסוח החוקה. אמבדקר היה מבקרה החריף ביותר של שיטת הקאסטות המושרשת בהינדואיזם. בשונה מיריבו המר מהטמה גנדהי, שהכיר בפגמיה של השיטה אך העדיף אותה על שיטת המעמדות המערבית, הוא הטיף לחיסולה המוחלט, גם במחיר חיסולה של הדת ההינדואית שעליה ועל כתביה היא מתבססת.
הנה הקטע הפותח של המסה הארוכה שכתבה עליו הסופרת ארונדהטי רוי, ״הדוקטור והקדוש״. המסה מופיעה בלווית תרגום ספרו הקלאסי של אמבדקר ״חיסול הקאסטות״ שראה אור בבבל בספטמבר 2023, ערב המלחמה.
החודש, ב-14 באפריל, ימלאו 134 שנים ללידתו של האיש יוצא הדופן הזה.
מעבר לאי הדיוקים ההיסטוריים ולאפשרות הלא-במיוחד-מעניינת לקרוא את העלילה של ״הברוטליסט״ כמין רומן מפתח, הדבר שהטריד אותי יותר מכל בסרט הזה היה החיבור שהוא עושה בין שני נרטיבים ארכיטקטוניים, ששניהם כבר הוכחו כמזיקים. אפשר בקלות לסכם את התקציר של הסרט כ"אגדת הבאוהאוס פוגשת את כמעיין המתגבר.״
