זיעה מתוקה, ספרה היחיד של האמנית הבלגית־יהודייה ז'וסטין פראנק, מציע מיזוג שערורייתי של ארוטיקה ויהדות, סוריאליזם ופורנוגרפיה.
ברומן פורע גבולות ופורץ דרך זה מפגישה פראנק בין אורדוקאס, רוזן צרפתי נהנתן ועשיר, רודף תענוגות ושוחר פריצות ובין ראשל, יתומה יהודיה בעלת כישרון גאוני לזימה ופשע. אורדוקאס אינו יכול לעמוד בפני ניחוח זיעתה של ראשל, אותו ״בושם טורף־בשר, מטלטל כמו אפילפסיה״.
במהלך הרומן יוצאים השנים למסע הזוי של תענוגות שמוליכה אותו עוצמה נשית פלאית ובלתי ניתנת להשגה.
״זיעה מתוקה״ תורגם מצרפתית בידי יוהנה פורר־הספרי, שגם הוסיפה תקצירים המשלימים את חלקיו החסרים.
ז'וסטין פראנק נולדה ב-1900 באנטוורפן, הגיעה לפריז בשנות העשרים, חברה לחוג הסוריאליסטי, ועוררה בו אי נוחות רבה. ב-1934 היגרה לארץ־ישראל אך מצבה הפיסי והנפשי הידרדר בהתמדה וב-1943 נפטרה בתל־אביב.
מקומה של האמנית יוצאת הדופן הזאת נפקד עד כה לחלוטין הן מההיסטוריה של האוונגרד האירופי והן מההיסטוריה של האמנות הארץ־ישראלית. בתקווה לתיקון מסוים להיעדרות הממושכת הזאת, נוספו למהדורה זו של ״זיעה מתוקה״ שתי מסות מקיפות מאת האמן והסופר הישראלי רועי רוזן, מי שגילה את יצירותיה הפרובוקטיביות ורבות המעוף של ז׳וסטין פראנק, והציג אותן במיטב המוזיאונים בעולם. בראשונה נפרש המסלול החריג של חיי האמנית. בשניה, מוצגות פרשנויות מרתקות ולעתים אף סותרות של יצירתה, מהאפשרות לקרוא אותן כהצעה פמיניסטית רדיקלית לטלטול המחשבה על עונג ומגדר, ועד לסברה שהאמנית אינה אלא צאצאית של המיסטיקן האפל יעקב פראנק, ופעולתה האמנותית הינה מסווה ומימוש בו־זמנית של ״מצווה הבאה בעבירה״.
