עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. אביחי אוהב עד שיגעון את אלה, אשתו, שעומדת להרות מזרעו של גבר אחר. שניהם דרוכים כל כך לאהבותיהם, עד שאין להם ברירה אלא להיווכח בזרותן; לדעת שהיקר מכל פונה למקום אחר.

אהבה, שנאה וזעם, אלימות ורוך: לא ניגודים, כי אם מעגלים פתוחים. שדות כהים ששני גברים בפנים מכוסים נלכדו בהם, ובגבם שתי נשים, כמה דמויות מוצללות ואי-אלו חתולי רחוב וכלבי בית, מדרכות ריקות וחצרות נטושות, מוט ברזל שהתלכלך בנתזים של דם ורסיסים של עצם, מתנות של אהבה.


הספר זכה בפרס שר התרבות ובפרס ברנשטיין לשנת 2007, והיה בין שלושת המועמדים הסופיים בפרס מוסף הספרים של "הארץ" לספר ביכורים.