"הרפתקאות בעסקי הנשל", רומן לא גמור של תומס, מסרב להיכנע לתכתיבים חברתיים, נפשיים או נרטיביים: נדמה שדילן תומס חי את חייו החטופים בקוצר נשימה. לא רק בשל מחלת הריאה שהכבידה עליו מילדות והרגה אותו בגיל 39, אלא גם בגלל לב רעב ועין סקרנית, שאפשרו נינוחות בלהט הפאתוס כמו בצינת האירוניה. הֶלחמים אלה, לצד מוזיקליות יוצאת דופן וכריזמה, קירבו אותו לתהילה בינלאומית, אך כפי שכתב חברו הוותיק ורנון ווטקינס: "למרות פרסומו, הוא לא יכול היה להימשח לקיסר מכיוון שבמקביל גם היה הילד שראה שאינו לובש דבר". ווטקינס, משורר ו־וולשי בזכות עצמו, התנדב להספיד את תומס ב"טיימס" ובהמשך פרסם ממכתביו.
