בבל , , 1/9/2015

                           

 

הילרי מנטל הביאו את הגופות

‫ימיהם של האבירים חלפו. בקרוב יצמח טחב בזירת הרמחים. עתה הגיעו ימיהם של המלווים בריבית, ימיהם של מנַכסֵי ספינות אויב ברישיון המלך; בנקאי יושב עם בנקאי, ומלכים הם הנערים שמשרתים אותם.‬

מה יהיה על אנגליה אם הנרי ימות? במשך עשרים שנה היה נשוי לקתרינה מארגון, ובסתיו הזה ימלאו שלוש שנים לנישואיו עם אן בולין, וכל זה בלי שום תוצאות, רק בת אחת מכל אחת מהן, ובית קברות שלם של תינוקות מתים.‬
‫ובַמקום שבו הנהלים כושלים, הסכינים נשלפות: אן היתה כנראה מַחבּרת שנשארה פתוחה על השולחן, כך שכל מי שרצה כתב על דפיה, אם כי רק בעלה היה רשאי לכתוב בה.‬
‫וכמו סרטן, המלך הולך הצדה לעבר יעדו, ואז הוא נועץ את צבתותיו. ג'יין סימור היא שנצבטת עכשיו.‬

‫זהו המשך קורותיו של תומס קרומוול, יד ימינו של המלך הנרי השמיני, אחת הדמויות החידתיות בתולדות אנגליה. עוד בטרם מלאו לו חמש-עשרה ברח מאגרופיו של אביו, חצה את התעלה והתגייס לצבאו של מלך צרפת. הוא נלחם מיום שלמד ללכת. הוא היה זה שרשם בין הצללים אצל הקרדינל וולזי ועכשיו הוא מזכירו של המלך, משרה בעלת היקף לא מוגדר המאפשרת לו לחטט בכל משרה ובכל פינה בממשל. וקרומוול עושה בשבוע מה שלוקח לאחרים שנה שלמה.‬

‫אחרי "וולף הול", זוכה פרס מאן-בוקר לשנת 2009, "הביאו את הגופות" הוא הספר השני בטרילוגיית תומס קרומוול עטורת הפרסים של הילרי מנטל.
כקודמו, גם "הביאו את הגופות" זכה בפרס מאן-בוקר לשנת 2012.

>>>

Mantel_Bring-up-the-Bodies_2-l.jpg

העתק של דיוקן אן בולין, המאה ה-16

הילרי מנטל וולף הול

אנגליה בתחילת המאה השש-עשרה עומדת על סף אסון. אם המלך ימות בלי יורש זכר, תיקרע הממלכה לגזרים במלחמת אחים. לפיכך, מבקש הנרי השמיני לבטל את נישואיו לקתרינה מאראגון ולהתחתן עם אן בולין למרות התנגדות האפיפיור והתנגדותם של רוב שליטי אירופה. >>>

וולף הול. הילרי מנטל

"שש מאות וחמישים עמודים על הנרי השמיני נשותיו וחצרו. כבר מן ההתחלה נראה שהספר עומד להיות מבדר ומשעשע. עובדות החיים. תיאורי הזמן הפוליטיקה, הכל מתואר בעט קלה. לכאורה כמעט רומן רומנטי, אך מתחת לפשטות מסתתרת רצינות רבה."
דן לחמן, קראתי ראיתי, בננות >>>

איך הופכים ספר בן כמעט 650 עמוד לקצר מדי ?

"מנטל לקחה על עצמה משימה נכבדה, תיאור כרוניקה של היסטוריה ידועה מראש, תקופה מרתקת מדברי ימי אנגליה, אבל כזו שכבר נכתב עליה רבות, רומנים, שירים, מחזות, שלא לדבר על עיבודים קולנועיים למכביר. ואם לא די בכך היא בוחרת לעצמה גיבור שעל פני השטח נראה אפרורי למדי. מנטל בוחרת לספר את סיפורה של התקופה, דרך סיפורו של תומס קרומוול ורובו של הספר מתאר בסה"כ כעשור, מתקופת שלטונו של הנרי השמיני. אבל דרך הפריזמה הזאת הצרה לכאורה, היא מצליחה לטוות יריעה רחבה מורכבת ומעמיקה, רומן היסטורי מרשים ואינטליגנטי המתאר בדקדקנות הן את חצר המלוכה, הפאר המלכותי, האינטריגות הכנסייתיות והן את הרחובות הצפופים והמטונפים, המסבאות הדביקות וחיי המשפחה של האנשים הפשוטים."
שמואל הדס על ספרה של הילרי מנטל "וולף הול", אימגו >>>

מקור המקורב למלך

"הילרי מנטל טווה בספרה 'וולף הול' תפאורה של תקופה, של ארץ, של עיר, של חצר מלוכה ושל חיים אזרחיים, ומאירה מתוכה דמות אחת פיקחית ומורכבת."
יעל נעמני על ספרה של הילרי מנטל "וולף הול", הארץ ספרים >>>

נאום המלך

" 'וולף הול' הוא רומן היסטורי מהמעולים שנכתבו בשנים האחרונות...הספר כתוב בצורה מרתקת. הסיפור נסמך על עובדות היסטוריות, והקורא נסחף לעומקו ממש כאילו היה זה ספר מתח לכל דבר ועניין. תרגומה של שרון פרמינגר הוא מהטובים שנתקלתי בהם: רהוט, קולח מתובל במידה ומעניק לקורא תחושה של מעורבות כמעט אינטימית בחיי חצר המלוכה ובנבכי התככים המלווים כל יום ויום."
עמליה תמיר על ספרה של הילרי מנטל "וולף הול", NRG >>>

סיפורו של האיש משום מקום שהפך יועצו של הנרי השמיני

"מנטל שופכת אור חדש על דמותו של תומס קרומוול, ומסבירה מדוע היתה צריכה לחכות 30 שנה כדי שתוכל לכתוב על האיש שעלה לגדולה בחצרו של המלך הידוע לשמצה."
מיה סלע משוחחת עם הילרי מנטל על ספרה "וולף הול", הארץ גלריה >>>


soumission.jpg

מישל וולבק כניעה

פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים, הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים
משמעותית עם אהובתו מרים, סטודנטית יהודייה. >>>

front-cover_s.jpg

סוואמי ונקטסאננדה ראמאינה של ואלמיקי

לצד “מהאבהרטה“, “ראמאינה“ הוא האפוס המכונן של התרבות ההודית ושל דרום אסיה כולה. חיבורו בשפת הסנסקריט מיוחס לחכם ואלמיקי, שודד דרכים לשעבר, שחזה בצייד הורג עגור בעת שזה תינה אהבים עם בת זוגו. >>>

Snow-Man_Nesbo_cover_b1.jpg

יו נסבו איש השלג

בנורווגיה, נובמבר הוא החודש האכזר ביותר. החודש שבו יורד השלג הראשון, החודש שבו צצות בובות השלג המסתוריות שמישהו, אולי "איש השלג", משאיר במקומות שנבחרו בקפידה. כשאיש השלג בונה בובה, זה סימן שאמא עומדת להיעלם. >>>

front-merde.jpg

דומיניק לפורט היסטוריה של החרא

‫״על אודות ‫החרא נהוג לשתוק. אבל מעולם לא היה נושא ־ אפילו לא סקס ‫־ שגרם לנו לדבר ‫כל כך הרבה. המולה משונה אופפת תמיד את ‫הדבר–שאין–לו–שם, העשוי שתיקה מופתית ופטפוט בלתי פוסק. >>>

עוד ספרים

בזים: וילטשייר, ספטמבר 1535

"אני לא גבר ככל הגברים? לא? לא?"
הנרי השמיני לאוסטאש שאפּווי, שגריר הקיסר >>>

קטלוג בבל 1995-2015: ספרים נבחרים מעשרים השנים הראשונות

לקריאה או להורדת הקטלוג לחצו כאן >>>

מישל וולבק כניעה: ההתחלה

במשך כל שנות נעורי העצובות, הויסמנס היה עבורי חבר לחיים, חבר נאמן; מעולם לא פקפקתי בו, מעולם לא שקלתי לזנחו, גם לא לפנות לנושא אחר; ואז, אחר–צהריים אחד ביוני 2007, אחרי השתהות ממושכת, אחרי התפתלויות רבות, אפילו קצת מעבר למקובל, הגנתי לפני חבר השופטים של >>>

סוואמי ונקטסאננדה בַּאלָה קַאנְדָם - ילדותו של ראמה

ואלמיקי שאל את נַארַדָה, ראש וראשון לחכמים: >>>

עוד חומרים

 

נבואתו של הסופר מישל וולבק התגשמה מהר משציפינו

"ולבק הוא איש כלבבי, סופר שהפרובוקציה היא לחם חוקו, שצדק כשהצהיר שאין דבר שהאיסלאם הקיצוני מתעב יותר מאשר השמאל. שנינו נשנה את העולם."
בני ציפר על ספרו של מישל וולבק "כניעה", ציפרלנד, הארץ >>>

מה מרגישים בתום קריאת חזון האימים של מישל וולבק ?

"'כניעה' (בערבית, זה גם פירוש המלה 'איסלאם'), הרומן האחרון של וולבק שראה אור ב–7 בינואר 2015, שוב עשה כותרות בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט ובמוספים הספרותיים. הרומן הואשם באיסלאמופוביה והמחבר אינו חדל מלהתגונן. גם אם 'כניעה' אינו רומן איסלאמופובי, מדובר בלי ספק ביצירה מטרידה."
ז'יל רוזייה על ספרו של מישל וולבק "כניעה", הארץ >>>

"כניעה" מאת וולבק: המציאות שמעבר לפינה

לקוראיו של מישל וולבק לא צפויות הפתעות בקריאת "הכניעה", שמספר את סיפורה של צרפת הפוליטית, העתידית והצבועה אסלאם. כמובן שאף סצנה לא תרגש אותם, או תגרום להם חלילה להביט בחיים באופטימיות רעננה. האג'נדה המוכרת שולטת בספר הזה, שנדמה שאת הגיבור שלו כולנו מכירים היטב.
עמיחי שלו על ספרו של מישל וולבק "כניעה", YNET >>>

המסר העיקרי והמפתיע ביצירה הספרותית השערורייתית של השנה

"'כניעה' איננו ספר אנטי-אסלאמיסטי כפי שנהוג לחשוב אלא אנטי-פרנקופיסטי, וחצי הלעג של הסאטיריקן המזדקן והעצוב וולבק אינם שלוחים רק אל ערכי הרפובליקה הליברליים המנוונים, שאפשרו לדעתו את השתלטות האסלאם, או אל צרפת המתאסלמת באדישות ובנרפות כפי שהיא מצוירת בספר. החצים החדים והרעילים ביותר נורים היישר אל לב המעמד האינטלקטואלי חסר עמוד השדרה, שאותו מייצג כמובן הגיבור.
בלי לגלות מהעלילה יותר מכפי שרצוי אוכל להגיד רק זאת: רצוי לקרוא את 'כניעה' גם לאור הקונפליקט המתמשך בין שרת התרבות מירי רגב לאמנים, ולהתחלחל מהמחשבה שאם וולבק היה צופה באירועי השבועיים האחרונים כפי שעושה פרנסואה שלו, הוא היה אומר שדרכה של הצנזורה, דרכו של דיכוי חופש הביטוי והיצירה, או במילים אחרות, דרכה של הפאשיזציה של התרבות סלולה – אם הדבר תלוי בכוח עמידתם של האמנים. 'כניעה' הוא ספר עצוב שכתב סופר עצוב ובודד, ויש לשמוח על כך שהוא הפך לרב-מכר בקרב המיליה האינטלקטואלי שעמו נמנית גם אנוכי ואליו מכוון הספר את עיקר הביקורת שלו."
איריס לעאל על ספרו של מישל וולבק "כניעה", מעריב >>>

מדוע מישל וולבק הוא ככל הנראה הסופר החשוב בדורנו?

"ההזיה בהקיץ שמספק וולבק היא מהמצודדות שיש, כולל ההתענגות של הקורא על הייאוש וחוסר ההצדקה של הקיום שחשים הגיבורים הוולבקיים. יש משהו חסר אחריות בגיבורים של וולבק, וזה משחרר."
אריק גלסנר על ספרו של מישל וובק "כניעה", 7 לילות ובלוג מבקר חופשי >>>

לאסלו קרסנהורקאי הוא זוכה פרס Man-Booker הבינלאומי לשנת 2015

הסופר ההונגרי לאסלו קרסנהורקאי, מחבר הרומן "מלחמה ומלחמה" (בבל, 2012) הוא הזוכה בפרס מאן-בוקר הבינלאומי היוקרתי. הפרס ניתן לקרסנהורקאי על מכלול יצירתו.
ספרו "תוגת ההתנגדות" בתרגומו של רמי סערי עתיד לראות אור בספרייה של בבל. >>>

מגדל של ספרים: לכבוד חגיגות ה-20 של בבל

אלונה קמחי על "אפשרות של אי", אילנה ברנשטיין על "המצב העברי", אסף שור על "דברים מוזרים קורים", אסף גברון על "אנחנו", לאה איני על "המאהבות", דרור בורשטיין על "עיר לבנה, עיר שחורה".
סופרים ממליצים על כותרים בלתי נשכחים מקטלוג בבל. >>>

עוד חדשות

 

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved