בחמש ההרצאות הקצרות שלפניכם מציע קלוד לוי–שטראוס, מגדולי ההוגים במאה ה– 20 , סיכום בהיר של עבודת חייו. ביד אמן קלה ובהנאה מידבקת מוליך לוי–שטראוס את קוראיו בנבכי הדרמה של החשיבה האנושית שחידותיה הן פועל יוצא של שאיפתה המתמדת לארגון סביבתה. בנוסף להדגמה ממזרית ומאלפת של מיומנותו כמפענח מיתוסים מציג לוי–שטראוס בספר קלסי זה את דעותיו על ייחודה של החשיבה הפראית אל מול זו המדעית, על הפערים היסודיים שבין החשיבה המיתית והמודרנית, על התיחום החמקמק שבין מיתוס והיסטוריה ועל היסוד המשותף למיתוס ולמוזיקה.
זהו המבוא המרתק והידידותי ביותר לשיטתו של אבי האנתרופולוגיה הסטרוקטורליסטית.
לוי–שטראוס נשא את ההרצאות באנגלית, במסגרת סדרת הרדיו "אידיאות" של רשת CBC הקנדית. תרגם נמרוד בר–עם, מומחה לפילוסופיה של התקשורת, שהוסיף הערות ואחרית דבר.

פיוס רוחו של העיט הטבוח, אסיניבוין 1926 / אדוארד ס' קרטיס

ארי איתן ידיד נפש

הנה יומנו של ציון טהרני, בחור ספרדי בן שבע עשרה תם וירא שמים, המתקבל ללימודים בישיבת אישרביץ בירושלים, ישיבה ליטאית מהוללת שבה לומדים גדולי עולם מזה שנים רבות, עוד משנת התקע"ב, אז נוסדה במחוז פינסק שברוסיה הלבנה. >>>

רומן גארי הסערה

רופא ואשתו שהתיישבו באי טרופי מקבלים אורח לא צפוי; גבר בודד מחכה בלוס אנג'לס לרוצח שלו; טייסי קרב מחליפים רשמים אחרי מלחמת העולם השנייה; טייסים צרפתיים באפריקה פוגשים משרת אפריקאי ששר בצרפתית; מהנדס צרפתי מצרף אליו את אשתו לנסיעת עבודה מסוכנת בג'ונגלים של >>>

רם קולהאס הזיית ניו יורק

מנהטן היא אבן רוזטה של המאה העשרים. >>>

אלי סמית המקרית

אסטריד מצלמת שְׁחָרים בסוני הדיגיטלית שלה. התריס בחדר של מגנוס מוגף תמיד. הוא אף פעם לא מתרחץ, לא במקלחת ולא באמבטיה. >>>

עוד ספרים

קלוד לוי שטראוס מיתוס ומדע נפגשים

הרשו לי לפתוח בווידוי אישי. ישנו כתב-עת שאני נוהג לקרוא בדבקות מדי חודש בחודש, מן השורה הראשונה ועד לאחרונה, אף-על-פי שאיני מבין את כל הכתוב בו. זהו Scientific American. אני מתעדכן בחפץ לב וככל יכולתי במדע המודרני ובהתפתחויותיו. >>>

ז'ורז' פרק הפרק ה-נא: ולן (חדרי משרתות, 9)

"הוא יצייר את עצמו מצייר את עצמו"...
הפרק ה-נא הוא הפרק האמצעי של הרומן "החיים הוראות שימוש".
במרכזו של פרק זה, המתאר את תכניותיו של ולן, ממוקם טקסט בן 179 פסוקים המחולקים ל-3 בתים. >>>

אור אלכסנדרוביץ' בשבח הפינטוז

מנהטן של ה"מנהטניזם" היא אוסף של אוטופיות מוגשמות, של חיים ממשיים בתוך פנטזיה רבת-פנים, תוצר של נסיבות היסטוריות וגיאוגרפיות שהמציאו את אורח החיים המטרופוליני כמגרש משחקים דחוס של הזיות שמתקיימות זו לצד זו ועוד יותר מכך - זו מעל זו. >>>

רם קולהאס גודל או בעיות גודל

מעבר לקנה-מידה מסוים, אדריכלות מקבלת תכונות של 'גודל'. הסיבה הטובה ביותר לדון ב'גודל' היא זו שנתנו מטפסי האוורסט: "מפני שהוא שם".
'גודל' הוא אדריכלות אולטימטיבית. >>>

הוכרזו הזוכים בפרס טשרניחובסקי לתרגום

"חנה עמית-כוכבי זכתה בפרס על עבודת תרגום הספר 'לילות ערב' מהשפה הערבית. בנימוקי הועדה למתן הפרס כתבו השופטים: 'זהו תרגום שמצליח לעצב מחדש את העולם התרבותי של היצירה, בעברית חיה ומודרנית'."
מרב יודלוביץ', YNET >>>

הארכיון הלא רשמי למורשת האדריכלות הישראלית

"מגדל שלום בתל אביב מסמל בשביל רבים את תרבות השימור הישראלית השנויה במחלוקת. אבל דווקא שם, באגף תת קרקעי נידח, נמצא אחד האוצרות הפחות ידועים של האדריכלות המקומית. האדריכל צבי אלחייני, שהקים ארכיון עצמאי הכולל חומרים על מאות אדריכלים ועל אלפי בניינים, אתרים ויישובים, מסביר למה ראוי לאסוף אפילו טוקבקים."
נועם דביר על הארכיון של צבי אלחייני, הארץ, גלריה >>>

כולנו קצת כושלים, כולנו קצת אמנים

"הציניות הבוטה של מישל וולבק מקפלת בתוכה פגיעות גדולה. העיסוק שלו בביניים, באמצע, מאפשר לו לכוון את הבעיטות המדויקות שלו ישר לתוך הבטן הרכה."
שירה סתיו על ספרו של מישל וולבק "לצאת מהמאה העשרים", הארץ ספרים >>>

תמונות קצרות

"בין קלחת הגיהנום הרותחת של הצ'ק פוסט למפעלים הכימיים לאורך כביש חיפה-עכו, מותכת הישראליות ליישות אחת, מזיעה, מאובקת, מיואשת ושרוטת ברכיים."
נילי אושרוב על ספרה של כלנית וסר אוחיון "מקום לאהבה אחת", הארץ ספרים >>>

יותר מדי אמת

"כשגמרתי את 'המקרית' הצטערתי שלא קראתי ספרים קודמים של אלי סמית. היא פשוט מצוינת. כתיבתה פיוטית ובעלת עומק רגשי כאחד, והסיפור עצמו קולח ומכיל גם משחקים צורניים כמו שילובי שירים, ראיונות ומלים בודדות השזורים בפרוזה ה'רגילה'. גם התרגום של ארנה קזין מצליח להעביר את המורכבות והעושר הלשוני ולהתמודד עם אתגרי השפה שמציבה סמית."
קציעה עלון על ספרה של אלי סמית "המקרית", הארץ ספרים >>>

תשאירי לי מקום לחבק אותך

"רומן אמוציונלי מאוד, הנוגע בעצבים החשופים של האדם כאדם, מבלי לשייכו לחברה ספציפית. יש בכך שינוי מרענן נוכח הספרות המגויסת, החברתית, הנכתבת בארץ חדשות לבקרים. עוד מוקדם לזהות את קולה של וסר-אוחיון כסופרת, אך כבר ברומן הביכורים שלה היא מניחה יסודות של כתיבה חכמה ורגישה."
יותם שווימר עך ספרה של כלנית וסר-אוחיון "מקום לאהבה אחת", YNET >>>

תאונה במשפחה

"קשה לי לשים את האצבע על מקור ההנאה הגדול מהמקרית ולנסח לעצמי במדויק מדוע אהבתי אותו. יש משהו מלא קסם בכתיבתה של אלי סמית. לא שגרתי, שובר מוסכמות, מקורי ומבריק, אבל עדיין מאד סיפורי וקריא. המקרית מסופר מפי חמש דמויותיו: ארבעת בני המשפחה והזרה. פרק לכל דמות, על נקודת מבטה, לשונה וסגנונה. וסמית מצליחה לסיים את הספר באופן לא שבלוני או מאכזב, אלא מעורר מחשבה."
נעמה כרמי על ספרה של אלי סמית "המקרית", בלוג "קרוא וכתוב" >>>

עוד חדשות